בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מי מאמין לאיראנים

7תגובות

אני לא הופתעתי מההפגנות האנטי-אמריקאיות של ההמונים המשולהבים במדינות המוסלמיות, שפרצו בגלל סרט על הנביא מוחמד, סרט שהייתי מסווג אותו כטיפשי ופרימיטיבי. אך לא רק במדינות מוסלמיות שונאים את האמריקאים. בכל המדינות העניות שבהן שהיתי כיועץ לפיתוח משאבי מים, היתה עוינות כלפי האמריקאים. יש לכך כמה סיבות: הקנאה בעשיר, המחוזקת בקנאות דתית הן במדינות מוסלמיות והן במדינות קתוליות באמריקה הלטינית. גם במדינות שבהן פעלו משלחות סיוע במימון אמריקאי ועם יועצים אמריקאים, שררה איבה נסתרת, אפילו מצד אנשי הצוות המקומי. סיבה נוספת לאיבה של המקומיים היתה ההסתגרות של צוות היועצים האמריקאי, תופעה שעליה עמדתי לראשונה בתקופת פעילותי באיראן בשנות ה-60 וה-70.

ההסתגרות הזאת גרמה לי לתהות עד כמה השכילו אנשי המודיעין האמריקאי, האמונים על היושרה האמריקאית, לעמוד על הערמומיות האיראנית שנועדה להסתיר את התקדמותם לפצצה גרעינית.

בשהותי באיראן שימשתי יועץ למפעלים לפיתוח מקורות מים. כמה מהמפעלים הללו הוקמו במימון אמריקאי ובשיתוף יועצים אמריקאים, ואני הופתעתי מהניתוק של האמריקאים מההווי המקומי. היועצים האמריקאים באזור חיו במחנות נפרדים, ומשפחותיהם בערים הגדולות חיו בשכונות סגורות וניהלו אורח חיים אמריקאי לכל דבר.

הניתוק של האמריקאים מהמקומיים הגיעה לעתים לאבסורד. באחד מביקורי הוזמנתי לייעץ למפעל משותף איראני-אמריקאי, במדבר של דרום מזרח איראן. בשל המרחק של המפעל מהעיר הקרובה ביותר ומסיבות נוספות, נשארתי לישון במחנה במדבר. היועצים האמריקאים גרו שם בקרוואנים ממוזגים ואכלו, בנפרד, מזון קפוא שהוטס במיוחד מארה"ב והובא במכונית קירור מטהראן למחנה. המהנדסים והגיאולוגים המקומיים גרו באוהלים וטבח מקומי בישל את ארוחותיהם.

האמריקאים השתוממו כאשר העדפתי לגור עם הצוות המקומי, לישון על שטיח על הקרקע כמוהם ולאכול אתם את האוכל האיראני (הטעים, יש לומר). לאחר ארוחת הערב נשארנו לשבת לשיחת חולין ולגימת וודקה (בספלי תה, לא להרגיז את הקנאים המוסלמים) ומפעם לפעם היה מישהו מספר סיפור או שר בליווי הציטר הפרסי.

כך זכיתי לשמוע את דעתם של מארחי האיראנים, וגם את הביקורת שלהם על חוסר היושר של בני עמם. אמרה איראנית ידועה היא שבפרסית יש מאה דרכים לומר אמת, שמהן 99 הן שקר. נאסר א-דין הידוע כיכב בהרבה מהסיפורים שהושמעו, שהמכנה המשותף להם הוא נאסר א-דין הערום, שמציג את עצמו תמים. מארחי הפנו את תשומת לבי לעובדה שמנהלי הבנקים וחברות הביטוח הם בני דת זרטוסטרה, שנמלטו לאחר השתלטות המוסלמים אך חזרו לאחר המהפכה הצבאית של השאה רזא פהלאווי ב-1921. הם, הוסבר לי, מצווים על ידי דתם לדבר אמת ולקיים את הבטחתם.

הפעם האחרונה שביקרתי באיראן היתה ממש ערב המהפכה ב-1979, כאשר הוזמנתי לייעץ בנושא אספקת מים למפעל של הצבא בלב המדבר, אך שהותי התקצרה בגלל המהפכה; כאשר ההפגנות הלכו ותכפו הזרים התבקשו לעזוב. יצאנו לדרך במכונית צבאית. ברדיו דיווחו על הפגנות ההולכות וגוברות בערים ובעיקר בבזארים. הקצין האיראני שליווה אותנו הגיב על כך באומרו, ש"קרטר (ג'ימי קרטר, נשיא ארה"ב אז) בטיפשותו לוחץ על השאה לאפשר בחירות דמוקרטיות. הוא לא מבין שאנחנו עומדים לפני מהפכה דתית, שתחזיר אותנו מאה שנים לאחור. הוא חושב שאלה הפגנות סטודנטים באמריקה".

הקצין לקח אותנו לשדה התעופה הבינלאומי של טהראן דרך שדה התעופה הצבאי. בשדה עמדו בשורה עשרות מסוקים של הצבא האיראני, מתנת האמריקאים. הקצין הצביע על המסוקים ואמר: "האמריקאים נתנו לנו את הכלים הללו, אבל הם כובלים את ידינו כאשר אנחנו רוצים להשתמש בהם נגד האייתוללות. הם לא מבינים שאלו רוצים להשליט את דת השיעה בעולם. האמריקאים מאמינים לחומייני, שטוען שהוא יביא דמוקרטיה לאיראן, הם חושבים שכל העולם הוא אמריקה".

הכותב הוא פרופסור אמריטוס במכונים לחקר המדבר באוניברסיטת בן גוריון בנגב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו