בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אפרטהייד? תראו מי מדבר

192תגובות

בשנים האחרונות אנו עדים לניסיונות אנטי ישראליים "למתג" את ישראל כמודל חדש של משטר "האפרטהייד", שהיה נהוג בדרום אפריקה בשנים 1948-1994, כאשר גם מתי מעט ישראלים המתנגדים למדיניות הממשלה וקוראים לחרם מתוך ישראל, עושים בו שימוש. לא מפתיע שתנועות אלו נטעו יתד גם בדרום אפריקה, בעיקר בתוך האוניברסיטאות המובילות, שבהן מתקיימת כיום פעילות ענפה שמטרתה לרתום את המוסדות האקדמיים, החוקרים והסטודנטים, להחרים את מדינת ישראל ולנתק עמה קשרים אקדמיים, תרבותיים וכלכליים. על רקע זה, לא הפתיעה ההצהרה של מועצת הסטודנטים של אוניברסיטת ויטסווטרסרנד (ויטס') ביוהנסבורג, שהיא מאמצת החלטה על חרם אקדמי ותרבותי נגד מדינת ישראל, כהזדהות עם הפלסטינים.

לאוניברסיטת ויטס התוודעתי לראשונה באוגוסט 2011, במהלך סיור בקמפוסים מרכזיים בדרום אפריקה עם 22 ישראלים מטעם ארגון What Israel. בסיור זה לקחו חלק סטודנטים ואקדמאים מכל הקשת הפוליטית הציונית - מהאיחוד הלאומי ועד מרצ - נטולי חסות מפלגתית, פוליטית או אקדמית, שאף מימנו מכיסם הפרטי את הוצאות הטיסה. מטרת הסיור, שתואם ואורגן על ידי התאחדות הסטודנטים היהודים של דרום אפריקה (SAUJS), היתה לתת מענה לתעמולה הפושה בקמפוסים נגד מדינת ישראל ולהפגיש את הסטודנטים הדרום אפריקאים אתנו הסטודנטים הישראלים כדי לקיים לדיאלוג פתוח ובלתי אמצעי.

לתומי חשבתי שבדרום אפריקה, מדינה שהותירה, לכאורה, את מנגנון הגזענות המשומן שלה לדפי ההיסטוריה, יהיה פתח לדיאלוג כזה, שבאמצעותו נוכל להידיין על נושאים בוערים הקשורים לישראל לצד סוגיות סטודנטיאליות אוניברסליות. לדאבוני התקוות האלו לא התממשו. נתקלנו בחומה, שמורכבת מלבנים של בורות, אטימות, הסתה ודעות קדומות. במקום דיאלוג, פתיחות ושיתוף דעות, התמודדנו עם פרובוקציות חוזרות ונשנות של קבוצות צעירים, אשר מנהיגיהם ברובם כלל אינם סטודנטים באוניברסיטה, ושפעלו במרץ להגבלת חופש הביטוי שלנו ושל תנועתנו באוניברסיטאות.

הפעילות האנטי ישראלית בקמפוסים בדרום אפריקה מתנהלת בחסות Palestine Solidarity Committee (PSC) – ארגון לווין של Palestine Solidarity campaign הבריטי, הממומן מכספים שמקורם מבעלי אינטרס אנטי ישראלי ומורכב מפעילים מוסלמים ואנרכיסטים ברובו. בראש התא עומד אדם בשם מוחמד דסאי, שאינו סטודנט באוניברסיטת ויטס', אך פעל באופן נמרץ להחרים את ביקורנו וסירב בכל תוקף להידבר עמנו. באופן אירוני, ל-PSC יש משרד בשטח האוניברסיטה הממוקם מול משרד התאחדות הסטודנטים היהודים, והם מנהלים חיי שכנות משרדית הרמונית למדי. להמחשת מידת האבסורד, זכורה לי במיוחד, ההפגנה שאורגנה בקמפוס נגד הנוכחות שלנו, כאשר כמה עשרות סטודנטים, רובם מוסלמים, לבשו חולצות אדומות ועל גבם פוסטרים עם תמונות של חברי הקבוצה הישראלית, עם הכיתוב "סוכני האפרטהייד" – צעד שאינו משאיר מקום רב לדמיון או לדיאלוג.

עוד כתבות בנושא

טרם ההתארגנות ניגש אלי אחד המפגינים, סטודנט דרום-אפריקאי כהה עור הלבוש בחולצה האדומה, שקיבל אותי במאור פנים ובחיבוק חם. כששאלתי אותו למעשיו כאן, ענה שאין לו ממש מושג, אמרו לו לשים חולצה אדומה ולבוא להפגין על משהו - והוא פשוט בא. המקרה של הסטודנט מייצג מצד אחד את תמימות המפגינים נגד ישראל, ומעיד מצד שני על מידת הבורות, המהווה את הקרקע לפעילות האנטי ישראלית בקמפוסים. מי שמנהלים את מסע הדמוניזציה נגד ישראל בקמפוסים, אינם סטודנטים, אלא חיילים של ארגונים אנטי ישראליים, העושים שימוש בסטודנטים כדי לגרור אותם למאבק נגד קיומה של מדינת ישראל באצטלה של מאבק למען שלום צודק ובר קיימא במזרח התיכון. אופי פעילותו של הארגון מוכיח כי לא דאגה לשלום הפלסטינים עומדת מול עיניו, אלא שנאה לישראל ורצון לראות את דעיכתה כבית לאומי לעם היהודי. רוב טענותיהם התמקדו בשלילת קיומה של מדינת ישראל ושלילת זכותם של היהודים להגדרה עצמית, כאשר פתרון שתי מדינות לשני עמים נתפש בעיניהם כ"גזעני" .

במהלך הסיור ספגנו קללות, נאצות, גילויי אנטישמיות מקומץ פעילים אנונימיים, סטודנטים ואף מרצים באוניברסיטאות, אשר ברובם היו ממוצא מוסלמי. אולם לשמחתנו, מרבית הסטודנטים הדרום אפריקאים כהי העור, התנערו מהפעילים האנטי ישראלים ואף גינו בנוכחותנו את האנלוגיה בין ישראל למשטר "האפרטהייד". ההנחה הרווחת, כאילו תנועות אלו הן הרוב בקרב הציבור הדרום אפריקאי רחוקות מהמציאות. זהו מיעוט רועש מאוד, המייצר פרובוקציות חדשות לבקרים, ועושה שימוש בהיסטוריה הקשה של דרום אפריקה כדי לנגח את מדינת ישראל.

הניגוח הזה תמוה בעיקר לנוכח העובדה שרק בשבוע שעבר נהרגו בדרום אפריקה 34 כורים כהי עור בידי המשטרה במהלך הפגנה, ומרבית האזרחים חווים חשש ממשי לביטחונם האישי ברחובות הערים המרכזיות במדינה. זאת, בנוסף לעובדה, כי מי שמונעים דיאלוג עם סטודנטים ישראלים ומונעים שיח אמיתי בנושא הסכסוך הישראלי-פלסטיני, לא יכולים להטיף על חופש ביטוי וזכויות אדם.

 
כותב המאמר הוא מייסד ויו"ר ארגון What Israel המתמחה בתחום הדיפלומטיה הציבורית. 
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו