שהיהדות תביס את רבני הכיבוש

אורי וייס
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אורי וייס

במסורת היהודית הימים הנוראים הם עת סליחה וכפרה. יחד עם זאת, בעבירות שבין אדם לחברו, אין יום הכיפורים מכפר, עד שמבקש הסליחה ירצה את חברו. ומיהו החבר שיש לרצותו? השנה הוא קודם כל הפליט. כיצד נרצה את הפליט שגורש לארץ גזירה?

על מה שהשלטונות - לרבות המשפטיים - והפורעים עוללו לפליטים, ואפילו על שתיקה נוכח כך, אין בכוחם של יתר האזרחים הישראלים למחול. השנה יש מתח בין סליחה לכפרה. סליחה לקמים על הפליטים היא חטא, לבטח כשהם ממשיכים בפשעם, וביתר שאת. הצבא כזרוע של הממשלה מסר 18 פליטים אריתריאים אל סכנה קרובה ומיידית של מוות בעינויים, לאחר שבמשך שבוע כפה עליהם יום כיפור - הרעיב והצמיא אותם. זאת, בעוד ספר משלי מורה: "אם רעב שונאך, האכליהו לחם, ואם צמא, השקהו מים". לכך נוסיף את מעשי הפוגרום נגד פליטים, את מעשי הלינץ' נגד ערבים בירושלים, את מניעת פליטים מלעבוד בניגוד להחלטת בג"ץ ואת הגירוש הנפשע של פליטים מדרום סודאן, חלקם כבר אל מותם. לכן, השנה סליחה היא בבחינת קשר פושעים. דווקא כדי למלט את היהדות יש לקרוע קרע ב"עם".

הרגל בישראל הוא שגם חלק מהחילונים פוקדים בתי כנסת בימים הנוראים. הם צמאים לקצת יידישקייט. כשאדם הולך לבית כנסת מסוים, הוא מכיר בכך שהרב בו מייצג את היהדות. לכן אני מציע שאנשים לא יפקדו את אותם בתי כנסת ספציפיים, שידוע שהרבנים שלהם תומכים בהפרות קולוסאליות של זכויות אדם, כמו גירוש הפליטים או הכיבוש, וכן לא לפקוד את בתי הכנסת של אלו שחתמו על מכתב הרבנים הגזעני. מן המובחר הוא גם לא ללכת לבתי כנסת שהרבנים שלהם לא התנגדו לגירוש הפליטים ו/או לכיבוש; ולבטח להעדיף עליהם כאלו שרבניהם כן התנגדו לאותן הפרות זכויות אדם, כמו למשל הרבנים הפעילים בארגון "שומרי משפט – רבנים למען זכויות אדם". ברגע שזו תהא דרישת הציבור, רבנים גם יתומרצו להתנגד בפומבי לאותן הפרות, ומעמד הרבנים התומכים בזכויות אדם יתחזק.

אמנם בתפילת "כל נדרי" מתירים להתפלל עם העבריינים, אבל אסור להתפלל בהנהגת "רבנים", שבשם הדת מעודדים פשעים נגד האנושות. בתי הכנסת שלהם הם כבר מקדשי-מעט של עבודה זרה, ואסור לחוש אליהם. יש להתייחס ל"רבנים", התומכים מכוח סמכותם הדתית בהתנכלות לגרים, כאל כהני דת זרה ומתועבת. הרי הם אסורים בכל דבר שבקדושה ובמניין. אם אדם רוצה לחוות תפילה יהודית, הוא לא יחוש למניינם.

צריך לסמן לממסדים הרבניים, שתמיכתם בהתנכלות לפליטים ובכיבוש תגרור התנתקות של ציבור רחב מהם, שהם לא יפנו לשירותי הדת שלהם במגוון תחומים, לרבות בהיזקקות לבר/ת מצוות, לחתונות וכו'. אינני יודע עד כמה הקבלה העקרונית של ההצעות הללו תתורגם למעשים, אבל תהא לכך משמעות הצהרתית-תודעתית. יש לפצוח במאבק סימבולי, דווקא בגלל החשיבות שהצד השני מייחס לסימבוליקה.

לציבור האורתודוקסי מאוד חשוב שגם "יהודים חילונים" יראו באורתודוקסיה מייצגת בלעדית של היהדות. מחנכי הציבור הדתי אוהבים להפטיר, שבית כנסת אורתודוקסי הוא כזה שהחילונים אינם הולכים אליו. הבה נבהיר להם, שאי-התנגדות לפשעים נגד הפליטים, ולבטח תמיכה בהם, תרעיד את המונופול שלהם. לא נראה בהם מייצגי היהדות. נאותת להם שאי-התנגדות לרמיסת הגר תיתן תנופה למתחריהם - הקונסרבטיבים והרפורמים. זה ייתן לרבנים האורתודוקסים תמריץ ולגיטימציה להיזכר בעקרונות הומניסטיים שבתלמוד - עקרונות שנהיו לרדומים. הכנסייה בספרד תמכה בתחילת הדרך בקוואזי-פשיזם של פרנקו, אך דווקא הכמורה הייתה זו שפעלה להפלתו.

הבה נפעל לכך, שהפרשנות ההומניסטית של היהדות תגבר על זו האפלה; שהיהדות של ישעיהו ליבוביץ' תביס את זו של "רבני" הכיבוש.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ