בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יום הכיפורים של בית המשפט

116תגובות

אפשר שלא הייתי עושה שימוש בדימוי השחוק הזה, אלמלא עמדו רגלינו בשערי יום הדין, שבו מפילים תחנונים לפתיחת שער בעת נעילת שער. גזר הדין שניתן היום הוא ללא כל ספק יום הכיפורים של מערכת המשפט בישראל. הוא מתווסף לימים נוראים אחרים של חיפושים אחר "היסוד הנפשי" אצל פוליטיקאים – אך ורק אצלם – ולא נמצאו עקבותיו. לא אהוד אולמרט הוא הגנב אלא החור גנב, והחור הזה רחב כעת משהיה; לא אולמרט נאשם ומורשע, אלא בית המשפט אשם.

מן הדין להאשים את השופטים בירושלים ביחס סלחני ומתחשב מדי כלפי עבירות של אנשי ציבור. במקום שיראו קלה כחמורה, הם ראו חמורה כקלה.

אמנם אולמרט הודיע עם מתן פסק הדין, לפני כחודשיים, שלא היו מעטפות כלל, אך בית המשפט עצמו קבע שהיו גם היו, ונתחבו בכיסי חליפות. המעטפות נמצאו, אך הפסול לא נמצא. שליחי ציבור ועסקניו יידעו מכאן ואילך: לא זו בלבד שמותר לתפור חליפות בטרם עת, גם כיסים גדולים מותר להצמיד להן, שמתאימים לצרכים פרטיים לעת מצוא. האם נועדו שופטים להלבין חטאים?

ומן הדין להאשים אותם בדיבור גבוהה-גבוהה ונבובה-נבובה. בגזר הדין כמו בפסק הדין אין שום קשר הגיוני בין החטא לעונשו. "הפרת אמונים אינה 'עבירה טכנית'", כפי שניסה אולמרט להציג אותה; היא עבירה הנגועה ב"שחיתות שלטונית", חיוו השופטים את דעתם. אך אין בצידה ולו חצי שנה של עבודות שירות, כי אם שנת מאסר על תנאי בלבד, שהיא חסרת משמעות כלשהי בחייו הציבוריים או הפרטיים של העבריין.

ממה נפשך: אם זאת עבירה רצינית, אז איך אפשר לנהוג בה בחוסר רצינות. ואם לא כצעקתה, אז למה להכביר ולהעמיס עליה מלים ריקות. מוטב היה לשופטים, לו הניחו את הרטוריקה לפוליטיקאים ולא התחרו אתם בהגברת הקול כשהנימוקים חלשים.

בית המשפט חבר לאמירה מוזרה של חז"ל, שעד היום אנחנו תוהים לפשרה: "אין ממנים פרנס על הציבור, אלא אם קופה של שרצים תלויה לו מאחוריו", לבל יתנשא על שולחיו; לכך התכוונו חכמים, ככל הנראה.

אולמרט יצא מבית המשפט "בקומה זקופה", כפי שביקש, אך אזרחי ישראל יצאו חפויי ראש: יידע כל פוליטיקאי שאפשר להמשיך ולשרת את הציבור גם תוך הפרת אמוניו; ויידע כל אזרח, שהשירות כרוך בתשלום, ושומריו אינם שומרי חינם.

עוד שתי משוכות נמוכות, ואולמרט ישוב כמנצח. בית המשפט נתן לו אישור רשמי לזכות השיבה, לאחר שהוכיח את עצמו שלושים שנה, ומעכשיו הוא פטור מחובת הוכחה נוספת; הוא את שלו עשה והתמרק.

ואילו לפוליטיקאים אחרים לא נותר אלא לפשפש במעשיהם ולהרהר הרהורי תשובה בימי תשובה ולקראת חתימה; איפה הם טעו. מה ראו לשטות זו, שפיתתה אותם כל חייהם להקפיד על נקיון כפיים מיותר, שלא להזכיר נקיון דעת. אלמלא נכשלו ונהגו כשוטים, אולי היו גם הם יכולים להגיע לראשות הממשלה, ליפול שבע ולקום; לעמוד במקום שבעלי תשובה עומדים לבדם, ומיטהרים לתקופת כהונה נוספת.
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו