בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הלקח ההפוך של ביבי

53תגובות

הרגע המביך ביותר בנאומו של בנימין נתניהו בעצרת האו"ם היה האזכור של אבי רעייתו שרה. נתניהו מצא לכך נימוק מאולץ: בבית החולים שטיפל בסוף ימיהם בקרוביו הישישים מטופלים גם פלסטינים. לא משכנע, ומעלה באוב את סיפורו של ראש נתיב לשעבר, יעקב קדמי, כיצד בביקור רשמי במוסקווה התחנן נתניהו שמקבילו אז, ויקטור צ'רנומירדין, ינקוב בדברי ברכתו גם בשמה של שרה. צ'רנומירדין הגיב בתמיהה עסיסית, אך נעתר להפצרות.

זאת זוטה אישית, העשויה להאיר משהו על הכוחות הפועלים על ראש ממשלת ישראל. כדי לרדת לסוף דעתו המדינית, ולדאוג לא פחות, יש לקרוא את ההקבלות ההיסטוריות המשמשות תשתית לעמדותיו. נתניהו אינו רגיש דיו למשמעויותיהן של הקבלות אלה ואינו גוזר מהן את הלקחים הישימים למקרה האיראני.

במוקד טיעוניו מציב כידוע נתניהו את ה"קאזוס בלי" - העילה למלחמה, קביעה חד-צדדית, שהתקדמות מסוימת נוספת בנתיב המוביל ליכולת גרעינית צבאית תשיק מלחמה ישראלית נגד איראן. אילו היה נתניהו רציני, היה שב הביתה ומכריז על מצב חירום ועל מדיניות כלכלית תואמת - מפני שהתחילה הספירה לאחור למלחמת קיץ 2013. כך פנימית; חיצונית, זקוקה ישראל להסכמה של החברות הקבועות במועצת הביטחון לפעולתה. אפילו יובטח וטו אמריקאי, למרות התגרות נתניהו בברק אובמה, יהיה בו לכל היותר כדי לבלום מהלכים עוינים, אך דיפלומטיה אינה יכולה להישען על וטו כזה. תתבקש עסקה; רק ויתורים אמריקאיים, לטובת איראן או הפלסטינים או בסוגיה עולמית שונה לחלוטין, יקנו את שיתוף הפעולה הרוסי והסיני.

אבל נתניהו מדבר כאמריקאי הרואה ברוסים, או באבותיהם הסובייטים, אויבים. מכאן השימוש הפשטני שלו במשבר הטילים בקובה כמופת לנחישות שהציבה אתגר כנגד אתגר והסיגה לאחור את התוקפן.

מה שאירע החודש לפני יובל שנים בפרשת טילי קובה מספק לקח הפוך מזה שנתניהו מבקש ללמד. במאזן מנופה מתעמולה ומהמיתוס שסביב הנשיא ג'ון קנדי, העימות הסתיים בתיקו עם יתרון סובייטי ולא בניצחון אמריקאי. לפני המהלך של ניקיטה חרושצ'וב, להגנבת טילי קרקע-קרקע לטווח בינוני לאי המרוחק מפלורידה כמרחק צידון מתל אביב, ניהל ממשל קנדי מערכה להפלת פידל קסטרו. בדרום אירופה מיקם קנדי טילים כמטחווי פגיעה משטחים סובייטיים. כמחיר ההתקפלות הטילית של חרושצ'וב מקובה, פינה קנדי את הטילים מטורקיה ומאיטליה והתחייב לחדול מחתירתו להדחת המשטר הקומוניסטי בהוואנה.

הרושם שנוצר בעקבות אנחת הרווחה ברחבי תבל לנוכח הסכמת המעצמות לסגת מתהום מלחמת העולם השלישית, שהביטוי המוחשי לה היה בלימת האוניות הסובייטיות בגבול ההסגר שהטיל חיל הים האמריקאי, היה שקנדי הכניע את חרושצ'וב. לרושם זה היה חלק בהחלטת עמיתיו של חרושצ'וב בפוליטביורו, לאחר שנתיים, לסלק אותו באשמת הרפתקנות, פזיזות ואובדן יוקרה. בפועל, טילים גרעיניים מטווח בין-יבשתי, מצוללות וממשגרים קרקעיים - וגם מפציצים - המשיכו לאיים על היבשת האמריקאית. הסכנה לא פחתה; היא רק איבדה רכיב אחד מתוך רבים, ולא החשוב מכולם.

מה שנתניהו משדר לאיראן, בהסתמכו על קובה, הוא שתמורת ויתור על המשך ההתקדמות הגלויה לגרעין יוכלו האמריקאים להשיג ויתור ישראלי מקביל. למשל, אם ישראל תתנגד לתרום את חלקה לפירוז גרעיני של המזרח התיכון, יבליגו בוושינגטון על התגרענות איראנית, ובלבד שלא תנקר עיניים - נוסחת "לא נציג ולא ננסה" נשק גרעיני, שקנדי ויורשיו שמעו מישראלים מאז 1963.

נאום נתניהו פוער פרצה מסוכנת בכיוון זה, כי כרגיל אצלו העטיפה המילולית, רצוי מצוירת, חשובה מהתוכן המהותי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו