בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מחיר הכחשת טילי יום הכיפורים

96תגובות

מדי שנה, ביום כיפור, אנחנו נזכרים מחדש במלחמת יום הכיפורים. בהלם הראשוני, במספר ההרוגים הגדל והולך, בתבוסות הראשונות, בחציית התעלה ובניצחון הסופי. אנחנו נזכרים גם בטעויות שעשו מנהיגינו ובמחיר הכבד שנאלצנו לשלם על טעויות אלה. אחדים מהפרשנים מפנים אצבע מאשימה לאלה שאשמים בטעויות, אחרים טוענים שאפשר היה למנוע את המלחמה. כולם מסכימים שגבורת חיילינו הצילה את המדינה מתבוסה והשיגה ניצחון, שהכשיר את הקרקע להסכם השלום עם מצרים.

אך אף אחד כמעט אינו שם לב לעובדה שלפני המלחמה שרר חוסר רצון להתמודד עם העובדות הגלויות לעין, שהיה הבסיס לחשיבה שגויה בדרגים האזרחיים והצבאיים. ישראל נכנסה למלחמת יום הכיפורים במצב של הכחשה. היא סירבה להכיר בעובדה שטילי הקרקע-אוויר הסובייטיים, שהוצבו מערבית לתעלת סואץ, ניטרלו למעשה חלק גדול מהפוטנציאל של חיל האוויר הישראלי במקרה של מלחמה.

באוקטובר 1967 טס רב סרן ג'ון מקיין, לימים מועמד המפלגה הרפובליקאית לנשיאות ארה"ב, במטוס סקייהוק, במשימת הפצצה מעל האנוי. הוא הבחין בטילי 2-SA סובייטיים שהזדקרו מהקרקע. אחד מהם פגע במטוסו, "חתך" את הכנף הימנית ואילץ אותו לצנוח. זו היתה תחילתו של דו-קרב קטלני בין מטוסי תקיפה לטילי קרקע-אוויר, שגבה בהמשך מחיר כבד ממטוסי הקרב האמריקאים בווייטנאם.

ב-1970, בחודשים האחרונים של מלחמת ההתשה, עמד חיל האוויר הישראלי בפני סכנה דומה. בחסות בריה"מ נפרסו טילי קרקע-אוויר סובייטיים רבים במצרים. כשהושג באוגוסט של אותה שנה הסכם הפסקת אש, היה ברור שחיל האוויר לא הצליח להתגבר על הטילים האלה, שגבו ממנו מחיר יקר בחודשים האחרונים של המלחמה. לפי הסכם הפסקת האש, אף צד לא היה רשאי לשנות את הסטטוס-קוו באזור המשתרע 50 ק"מ מכל אחד מצדי תעלת סואץ. דקות ספורות לאחר שההסכם נכנס לתוקף, המצרים הפרו אותו וקירבו סוללות טילי קרקע-אוויר לתעלה. וכשפרצה מלחמת יום הכיפורים, חיל האוויר נאלץ להתמודד עם פריסה מאסיבית של טילים מסוג SA-2, SA-3 ו- SA-6 ועם תותחי נ"מ שהוצבו מערבית לתעלה וסיפקו מטריית הגנה לכוחות המצריים שחצו את התעלה. לחיל האוויר לא היתה תשובה הולמת לאיום הזה.

הקונספציה ששררה אז בישראל, שהיתה שרויה עדיין תחת רושם ההישגים האדירים של חיל האוויר במלחמת ששת הימים, היתה שכל עוד אין למצרים חיל אוויר שיכול להתמודד עם חיל האוויר הישראלי כשווה מול שווה, היא לא תצא למלחמה נגד ישראל. ואם בכל זאת תצא למלחמה ותנסה לחצות את התעלה, חיל האוויר ישמש "ארטילריה מוטסת", יגיב מיידית ויסייע ליחידות הקטנות של הצבא הסדיר שהיו מוצבות בסיני, וכך יוכלו יחידות אלה להדוף את המצרים חזרה מעבר לתעלה. זוהי הקונספציה ששררה בקרב ההנהגה האזרחית והצבאית. היא היתה שורש הטעויות האסטרטגיות והטקטיות שעשתה ישראל.

ההנהגה המדינית והצבאית היתה אז במצב של הכחשה, וסירבה להתמודד עם לקחי האירועים הכואבים של מלחמת ההתשה, שמהם למדו המצרים. אלה הבינו כי לא נחוץ להם חיל אוויר המשתווה לחיל האוויר הישראלי כדי לצאת למלחמה נגד ישראל. סוללות הטילים הרבות שלהם יוכלו, כך הבינו, להתמודד נגד חיל האוויר שלה. ואכן, סוללות אלה חיפו על הכוחות המצריים שחצו את התעלה, בעוד המטוסים הישראליים לא יכלו לספק תמיכה והגנה לחיילי צה"ל שהיו בשטח.

כעבור תשע שנים, במלחמת לבנון הראשונה, הוכיח חיל האוויר בצורה דרמטית כי למד להתמודד עם הטילים הסובייטיים. הוא השמיד את כל סוללות טילי הקרקע-אוויר, שהסורים פרסו בלבנון, בלי לאבד אף לא מטוס אחד.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו