בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הרחמנות היתרה כלפי אולמרט

121תגובות

בית המשפט המחוזי בירושלים קבע פה אחד שאהוד אולמרט השתמש במשרתו הציבורית, ובכוח השררה שהיא העניקה לו, על מנת לבצע עבירה שהיא לא רק מושחתת, אלא "משחיתה ומסוכנת לשירות הציבורי". אך למרות המסקנה הקשה הזאת בית המשפט העניק לו בגזר דינו הסלחני היתר גורף ומיידי לשוב ולהתמודד על משרה ציבורית ועל שררה. לפיכך אין מנוס מהחשש שגם החלטת השופטים עצמם עלולה להיות "משחיתה ומסוכנת לשירות הציבורי". ואכן היא נראית אבסורדית ומקוממת לא פחות מהחלטה להשיב את רישיון הנהיגה לאדם שהורשע זה עתה בנהיגה פרועה וקטלנית.

השופטים נימקו את החלטתם בהתחשבות בתסכול ובביזוי הכרוכים באובדן שררתו של אולמרט, וגם בהערכתם לקריירה הציבורית רבת הזכויות שלו. ואולם ההנמקה הזאת סותרת בעליל תקדימים של בית המשפט העליון לדורותיו. כך כתב השופט חיים כהן בתקדים מפורסם: "עבירתו של בעל הצווארון הלבן, המקפיד על ניקיון בגדיו ומזניח ניקיון כפיו, חמורה פי כמה, ואם כל מועלי-המעל כן, ראשי מוסדות המדינה לא כל שכן. לא זו בלבד שאין בכל אותן זכויות שרכשו בעברם המזהיר כדי לשמש להם מליצי יושר, אלא אותן זכויות עצמן הופכות להם לקטגורים".

אשר להתחשבות בסבלו של המושחת שנפל מרום-מעמדו, התריע הנשיא החמישי של בית המשפט העליון, משה לנדוי, כי "רחמנות יתרה" כלפיו "עלולה לעלות כדי התאכזרות לחברה כולה, פן היא תשקע ביוון המצולה של שחיתות". "עד שיגיעו ימות המשיח", הדגיש לנדוי, "לא נוכל בלעדי כוח ההרתעה שבעשיית דין ובאימת דין". קשה להימנע מן התחושה שגזר דינו של אולמרט הוא היפוכה המוחלט של ההרתעה החיונית הזאת.

נשמעה הטענה כי הגשת ערעור מטעם הפרקליטות תהיה בגדר "רדיפה". כדאי אולי להזכיר שתכלית קיומה של התביעה הכללית במדינת חוק מתוקנת היא אכן לרדוף עד חורמה (או לפחות עד להטלת עונש הולם ומרתיע) עבריינים בכלל ועברייני צמרת בפרט. פרופ' אהרן ברק - בהיותו ראש התביעה הכללית לפני 35 שנים - לא חשש שיאשימו אותו ב"רדיפה" ו"בהפלת ראש ממשלה מכהן", כאשר התעקש למצות את הדין הפלילי עם בני הזוג רבין על חשבון הדולרים הבלתי חוקי שלהם בארה"ב. הוא אף הבהיר אז שאם ייעשה ניסיון לסיים את הפרשה בגביית כופר בלבד, הוא עצמו יעתור לבג"ץ בדרישה לקיים משפט פלילי.

גם לאחר שנות דור לא ראה ברק צורך להתנצל על החלטתו ועל השלכותיה הפוליטיות. וכך הסביר בראיון לזאב סגל ואריאל בנדור: "אני חושב שהוא (רבין) היה צריך להתפטר. כך מתחייב מהשוויון... בפני החוק. ראש ממשלה שמחזיק ביודעין 20 אלף דולר בחו"ל, שהוא עשה בהם שימוש בניגוד לחוק אז, הוא עבריין. צריך להעמיד אותו לדין. הוא לא יכול להיות ראש ממשלה" ("האדם הנאור", מוסף "הארץ", 28.5.09).

קל וחומר שגם לתביעה הכללית כיום אין על מה להתנצל כאשר היא מתעקשת לערער ולבקש מבית המשפט העליון למצות את הדין עם ראש ממשלה לשעבר שסרח. זו לא התעמרות אלא מילוי חובתה האלמנטרית.

הכותב הוא הפרשן המשפטי של "קול ישראל"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו