בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הדרך לייצוג הולם של הערבים

78תגובות

האוכלוסייה הערבית בישראל, למרות משקלה - כ-20% מאוכלוסיית המדינה - היא מיעוט פריפריאלי ואינה מיוצגת בעילית הכלכלית, השלטונית, הצבאית והתרבותית של המדינה. אין פלא לכן, שאוכלוסייה זו אינה שותפה במעגל מקבלי ההחלטות והיא חשה קיפוח, המוליד תסכול, שאף התחזק לאחר אירועי אוקטובר 2000, שהפכו את בניה לבנים חורגים בקולקטיב הישראלי.

שיעור העסקת אקדמאים ערבים במגזר הציבורי הוא כ-6%, למרות החלטת הממשלה להביאו לשיעור של 10%. שיעור ההעסקה של אקדמאים ערבים במגזר הפרטי הוא כמעט זניח. לדוגמה, מתוך כ-6,000 רואי חשבון המועסקים בחמש הפירמות המובילות, רק 1% הם ערבים, והם מרוכזים לרוב בשתי פירמות - "ארנסט אנד יאנג" ו"דלוייט".

חוסר הייצוג של האוכלוסייה הערבית נובע משלושה רבדים עיקריים: הראשון, מעצם הגדרת המדינה כמדינה יהודית-אתנוקרטית, המעניקה עליונות ליהודים על הערבים. הגדרה זו הביאה לחקיקת חוקים גזעניים, כדוגמת חוק השבות, המאפשר ליהודים באשר הם לקבל אזרחות ישראלית מעצם היותם יהודים, ולמניעת אזרחות כזאת מערבים.

באותה רוח, הגדרה זו נותנת למעסיק לגיטימציה להעדיף את העובד היהודי ולהחרים את העובד הערבי כמשימה לאומית, תוך כדי שמירה על הצביון היהודי של הפירמה. לכן אין פלא, שחדשות לבקרים מועלות הצעות חוק להתנות את העסקתם של עובדים בשירות הציבורי בשירות צבאי. כל זה מביא להרחקת הערבים ממוקד קבלת ההחלטות, ולכך שהסיכוי שלהם להגיע לעמדות מפתח ולהיות שותפים במועדון "חבר מביא חבר" הוא אפסי.

הרובד השני הוא חוסר השתתפות של המנהיגות הערבית במשחק הדמוקרטי האמיתי, דבר המשפיע ודאי על שיעור ההשתתפות של האוכלוסייה הערבית בבחירות לכנסת - כ-54% בלבד בבחירות האחרונות. התוצאה היא שקיומה של האוכלוסייה הערבית וצורכיה אינם באים לידי ביטוי בחלוקת העוגה הממשלתית. מאז קום המדינה לא היתה שום מפלגה ערבית חלק מההרכב הממשלתי, מה שגרם לחוסר יכולת של המנהיגות הערבית להגיע למוקדי השליטה וההשפעה.

האוכלוסייה הערבית יכולה לממש שיעור הצבעה גבוה יותר, הדומה לשיעור ההשתתפות בבחירות לרשויות המקומיות, שמגיע לפעמים לכ-100%, ולהוביל שינוי על ידי הכפלת חברי הכנסת המכהנים - על מנת להיות אלטרנטיבה שלטונית.

הרובד השלישי נובע מהדעות הקדומות של האוכלוסייה היהודית לגבי האוכלוסייה הערבית ומחולשת האוכלוסייה הערבית, שמתקשה לצמצם ואף להפריך דעות אלו. המחקרים של פרופ' סמי סמוחה מראים שיותר מ-60% מהאוכלוסייה היהודית רואה בערביי ישראל איום על קיום מדינת ישראל.

אירועי אוקטובר 2000 היו מחאה לגיטימית על קיפוח האוכלוסייה הערבית, אך הדרך שבה הביעו הערבים את הזעם לא היתה אחראית. הדבר ביטא חוסר מנהיגות והזיק לתדמית של האוכלוסייה הערבית בעיני האוכלוסייה היהודית, מה שהגביר את תחושת האיום והפחד. האם לא היתה לנו דרך אחרת להבעת המחאה, מלבד שריפת בנקים וסוכנות דואר?

מתן ייצוג הולם לאוכלוסייה הערבית מחייב הסתכלות רחבה ובניית זהות אזרחית ולא אתנוקרטית, כך שב"מדינת אזרחיה" לא תהיה עליונות של מגזר אחד על מגזר אחר, וכולם יהיו שווים.

על הממשלה לפעול למתן ייצוג הולם לאוכלוסייה הערבית ולקבוע, שאי העסקת ערבים היא בגדר עוולה אזרחית, המהווה בסיס לתביעה אזרחית. על האוכלוסייה הערבית להגביר את השתתפותה בבחירות לכנסת, ועל המפלגות הערביות לפעול על פי אסטרטגיה ממוקדת מטרה, שתוביל אותם לשותפות מלאה עם קובעי ההחלטות.

אף על פי שאני נמנה עם חסידי השירות הלאומי, למען בנייה של החברה האזרחית, התניית השירות הלאומי במתן זכויות היא תנאי מכשיל ולא צודק. כל זאת לנוכח מצבם של הבדווים והדרוזים, המשרתים בצבא ולרבים מהם אין קורת גג.

הכותב הוא רואה חשבון, ובעל תואר שני במדע המדינה ובמינהל עסקים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו