בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המחדל האמיתי של מלחמת יום כיפור

53תגובות

כמדי שנה עם בוא החגים נחשף הציבור לפרץ השנתי של כתבות ומשדרים על מלחמת 1973. לא נפקד מקומו של שום נושא מקרב "החשודים הרגילים": הקונצפציה האסטרטגית והעיוורון הטקטי, המחדל המודיעיני, מלחמות הגנרלים וגבורת הלוחמים הפשוטים. ברם פרסום חדש אחד מאיים לייתר את חשיבות הסוגיות הללו, או לפחות למקם אותן במקום נמוך יותר בהייררכיה.

מחקרים רבים בכל תחומי המדע מסמנים התקדמות ואפילו פריצת דרך; מעטים המחקרים המסמנים הולדת של פרדיגמה - כלומר, משנים את מפת הנתונים עד כדי כך שנדרש ניסוח מחודש של השיח כולו. אחרי קריאה ראשונה, דומני שספרו החדש של ד"ר יגאל קיפניס, "1973 - הדרך למלחמה", מועמד לתואר הזה.

קיפניס בחר לחקור דווקא את הרקע המדיני שהוביל למלחמה. הנחת העבודה שלו היתה חתרנית כמעט, בוודאי לישראלי שלחם בגזרת סיני, וכמו כולם הולעט מאז במשך ארבעה עשורים בפרסומים אקדמיים ועיתונאיים שעסקו בפן המלחמתי של מלחמת יום כיפור. ספרו של קיפניס, המבוסס ברובו על נבירה שקדנית בארכיונים, מוכיח שלא זה הסיפור העיקרי.

המחדל האמיתי הוא האחריות הישירה של "דרג מדיני", שמנה בעצם שלושה מקבלי החלטות - ראש הממשלה גולדה מאיר והשרים משה דיין וישראל גלילי - כשלצדם שותפי סוד בדמות קומץ פקידים בכירים וכמה שרים חסרי יומרה אסטרטגית. עד היום נהגנו לפטור את אחריות הדרג המדיני הזה בתיאורים כלליים של "זחיחות", "אופוריה" ו"אדישות". קיפניס מביא הוכחות לעובדה, שלפני דרג זה הונחה שוב ושוב במשך שנת 1973 תוכנית מדינית קונקרטית של מצרים, שבסופה כינון שלום מלא בין המדינות בתמורה להחזרת סיני.

הנשיא אנואר סאדאת, נבון וערמומי בהרבה מהתדמית שליוותה אותו, אף הצליח לשרטט מראש מתווה שיאפשר למצרים את מה שנתפש כמשימה בלתי אפשרית בעולם הערבי: להתקדם לשלום במסלול נפרד, תוך כדי הזנחת בעלות בריתה במלחמות הקודמות ודחיית פתרון הבעיה הפלסטינית לעתיד. דחייה של ישראל את תוכנית השלום, הבהיר סאדאת, תוביל לפעולה התקפית מצרית מוגבלת, שתחייב הנעה של תהליך מדיני.

ישראל, בתגובה, עשתה ככל יכולתה כדי להתחמק מאותו תהליך ופתחה בתזזית דיפלומטית כדי להינצל מאימת השלום. במרכזה עמד מאמץ אדיר לרתום את שירותי המתווכים האמריקאים כדי לסייע לה בתרגילי השהיה וגרירת רגליים.

אלה נדהמו תחילה מהסרבנות הישראלית, ואחר כך הרימו ידיים. "כולנו יודעים שהישראלים הם פשוט בלתי אפשריים", אמר הנשיא ניקסון באביב 1973 לשר החוץ ג'וזף סיסקו; "תמיד הם קרובים לבחירות. אחר כך הם יהיו קרובים שוב לבחירות שלנו. נראה שזה התירוץ שהם תמיד משתמשים בו". ואילו היועץ לביטחון לאומי הנרי קיסינג'ר אמר לפני המלחמה לשגריר: "אתם נמצאם בתקופה מוזרה של שאננות", ואחריה אמר לגולדה מפורשות, שהיה ניתן למנוע אותה.

על פי קיפניס, היה גם מחיר להסכמה האמריקאית לקיפאון המדיני: התחייבות ישראלית לא להחריף את המתיחות באמצעות גיוס מילואים ולא להנחית מכת-מנע מקדימה. לפיכך נראה, שאת כל ספרי המלחמה הארורה הזאת צריך לכתוב מחדש; ובמקביל לזכור, שההיסטוריה אולי אינה חוזרת על עצמה במדויק, אבל רק טיפשים מסרבים ללמוד את לקחיה.
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו