בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

1973 והיום

82תגובות

ראש הממשלה גולדה מאיר ושר הביטחון משה דיין, שהובילו את ישראל אל מלחמת יום הכיפורים, התפטרו מהממשלה באפריל 1974. הם ידעו על כישלונם ועל הדרך שבה הכשילו את הרמטכ"ל ואת ראשי אמ"ן יותר ממה שידע על כך הציבור עד היום. ראש הממשלה ושר הביטחון העדיפו במודע מלחמה, שהמצרים יכתיבו את תנאיה וישראל תהיה מנועה מלהיערך אליה כראוי, על פני מהלך מדיני מן הסוג שהוביל לחתימת הסכם השלום על ידי מנחם בגין ואנואר סאדאת חמש שנים אחר כך.

עם כל הקושי לקבל זאת, את ההיבטים המדיניים ניתן לחקור רק לאחר כ-40 שנה, ולכן המחקר על 1973 נמצא כעת רק בראשיתו. המסמכים הרבים הנחשפים, שהיו נסתרים כולם גם מחברי ועדת אגרנט, והמחקר העדכני המתבסס עליהם מלמדים על הדרך שבה הובילו אותנו ראש הממשלה ושר הביטחון אל המלחמה ההיא; הם עשו זאת תוך כדי הסתרת מידע ופרטים חשובים מחברי הממשלה האחרים, מהרמטכ"ל ומראשי המודיעין, ובכך פגעו ביכולתם להעריך נכון את המצב וגרמו לכישלונם.

המסמכים גם מציגים את כישלון ראשי המודיעין בצורה מאוזנת יותר מכפי שהיה מקובל לייחס אותו להם - שכן להערכת המודיעין בדבר סבירות נמוכה למלחמה היה משקל מועט בלבד בשיקולים של ראש הממשלה ושר הביטחון. שניים אלה היו היחידים שבפניהם היה המידע המלא הנדרש להערכת המצב, והם טעו. במידה רבה הם הימרו.

גם היום, כמו ב-1973, אנחנו עדים ללחץ תקיף של ראש הממשלה על הממשל בארצות הברית לקבל את גישתו. הדבר נעשה מול ממשל המחויב לביטחון ישראל, אבל כזה הרואה בצורה אחרת את המצב ואת המהלכים שיש לנקוט.

גם ב-73', בחודשים שקדמו למלחמה, הופעל לחץ נחרץ של ראש הממשלה על הבית הלבן כדי שיקבל את הקו המדיני-הביטחוני שלה, שכלל העדפת קיפאון מדיני ומלחמה על פני הסכם מדיני. גם ב-73' בבית הלבן ראו את הדברים אחרת מאשר בישראל. את יוזמת סאדאת ראו כפורצת דרך. על בסיסה הציגו לישראל מתווה להשגת הסכם עד ספטמבר 73' ויעצו לה לאמץ אותו. עם זאת, הממשל, שאהד את ישראל, בחר לכפוף את ראשו מול העמדה הנחרצת של ראש הממשלה. עד שבאה המלחמה.

הממשל האמריקאי נדרש תמיד לחבק את ישראל. לא בכל המקרים החיבוק הזה הוא טוב לה. ב-73' זה היה חיבוק דוב, שגבה מחיר גבוה. מיותר. אימוץ הקו של הבית הלבן היה יכול למנוע אותו. לא תמיד החוכמה המדינית היא בלשכת ראש הממשלה ושר הביטחון של ישראל; ועל שני ממלאי תפקיד אלה להפנים זאת. עם זאת, האחריות צריכה להיות כל קודם כחול-לבן - וטועה מי שמגלגל אותה לפתחו של הממשל האמריקאי. טועה ומטעה מי שמציג זאת כלקח של אירועי 1973, כשהוא משתמש שימוש סלקטיבי בממצאי המחקר.

זאת ועוד, ביחסים מדיניים אין ארוחות חינם. רבים תהו ותוהים על התנהלות ישראל בימים שקדמו למלחמה, הימנעותה מגיוס המילואים ומיציאה למתקפת מנע. אין צורך בתיאוריות קונספירציה כדי להסביר זאת. המסמכים מגלים את מחיר ההיענות של ארצות הברית לתביעות של ראש הממשלה: אם סאדאת יממש את איומיו לתקוף, "אתם תחכו יותר משעתיים" לפני שתגיבו, אמר הנרי קיסינג'ר לישראל הרבה לפני המלחמה - כשהסכים לקבל את דרישתה לקיפאון מדיני.

גם לעימות עם ארצות הברית יש מחיר. בשעת המשבר ב-73' ראינו עד כמה היתה ישראל חסרת אונים בלא סיוע צבאי ומדיני אמריקאי. הפאניקה בירושלים הרקיעה שחקים. ישראל תשרוד במשבר מדיני וצבאי. הבית הלבן מחויב להישרדותה - אבל מחיר ההישרדות עלול להיות גבוה.

ההחלטות היום צפויות להתקבל בפורום רחב מזה שבו התקבלו באוקטובר 73' ובהליך מסודר יותר. אולם האחריות לביטחון המדינה היא עדיין בראש ובראשונה של ראש הממשלה ושר הביטחון, וזכותם שלא לחלוק את מלוא המידע עם אחרים. גם אם יבחרו בכנות לשתף אחרים בלבטים ובהחלטות, הם יתקשו להעביר את כל הנדרש לשם כך (כמו פרטים אינטימיים על תיאום או עימות עם הבית הלבן).

זה רק מעצים את אחריותם. אולם איננו מחפשים את האחראי למחדל הבא. המטרה היא למנוע אותו. לכן חובה על ראש הממשלה ושר הביטחון לבחון היטב את אירועי 73', שהובילו למלחמה המוגדרת עד היום כאסון הגדול ביותר שפקד את ישראל; עליהם לבחון את המחיר שגבתה הסתרת המידע מגורמי ההערכה והמודיעין וממקבלי החלטות נוספים; את המחיר ששילמה ישראל בגין הלחץ שהופעל על ארצות הברית לאמץ את הקו המדיני-הביטחוני שלה; המחיר שתידרש לשלם אם תקבל ארצות הברית את תכתיביה, והמחיר שתשלם במקרה של עימות עם ידידתה. השיקולים מורכבים, אבל לערב בהחלטות שיקולים של תדמית אישית או בחירות זהו חוסר אחריות לאומי. לוי אשכול נוסח 67' עדיף לישראל על גולדה 73'.

ד"ר קיפניס, מחבר הספר "1973 הדרך למלחמה", מלמד במחלקה ליחסים בינלאומיים באוניברסיטת חיפה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו