בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מדינת העדה היהודית

39תגובות

בכל ההתפתחות המתמשכת של המחשבה הציונית... רעיון ה'מדינה' במובן המילולי של מושג זה לא שיחק כל תפקיד. בבואנו לבקר את המציאות היהודית שלנו יצאנו לא מתוך עובדה פוליטית של אפסותנו המדינית, אלא מתוך עובדה חברתית עמוקה הרבה יותר (והיא עובדת) פיזורנו. על כן פאתוס האידיאל שלנו לא היה (ואיננו נעוץ) ברעיון הריבונות, אלא ברעיון הטריטוריה... הציונות נאבקת לא נגד השלטון הזר, אלא נגד הגלות, ומטרתה, הברורה לנו אפילו ברגע שאנחנו מסמנים אותה במושג "מדינת היהודים", איננה מדינה יהודית, אלא שותפות-חיים יהודית".

את הדברים האלה כתב זאב ז'בוטינסקי בעיתון היהודי-הרוסי "ראזסבייט" במארס 1909. ואולם, הם משקפים נאמנה את עקרון היסוד המחייב והמהותי של התנועה הלאומית הציונית לגווניה ולתקופותיה, בפרט ובמובהק של הציונות המדינית. על פי עיקרון זה, מטרת הציונות היתה להפוך את היהודים מעדה אתנית-דתית אקס-טריטוריאלית ללאום ארצי. ההגדרה העצמית והמדינה נועדו לשרת מטרה זאת, אך הן לא נתפשו בשום אופן בבחינת מטרה לעצמה.

זאת ועוד. הוגי הציונות המדינית היו מודעים לכך שאימוץ דפוסים מסוימים של הגדרה עצמית עלול לחבל במאמץ החברתי להפוך את היהודים ללאום טריטוריאלי. אין זה מקרה, למשל, שאצל אף אחד מהציונים המדיניים לא נמצאה חתירה למודל של מדינת לאום יהודי אתני-דתי. שכן הם הבינו, שתפישת המדינה כקניינה הבלעדי של קבוצה אתנית-דתית גלותית לשעבר תגרום למתחים ולקיטוב עמוק בין יהודים לקבוצות אחרות במדינה, מה שיחזק בקרב הרוב היהודי את מנטליות המיעוט הנתון כביכול במצור, ויכרסם עמוקות בפרויקט הציוני של הנחלת תודעה לאומית-ארצית לעדה אתנית-דתית.

כתוצאה מטראומת השואה ומעשרות שנים של דיכוי עם אחר, שהתנגדותו מעצימה אצל הישראלים את החרדה הגלותית בנוסח בכל דור ודור קמים עלינו לכלותנו, התהפכו היוצרות. יותר ויותר ישראלים יהודים, המדמיינים את עצמם, חרף מצבם הריבוני, כעדה אקס-טריטוריאלית נרדפת, סבורים כי עליהם לשמור את הריבונות השלטונית במדינה בידי קבוצה אתנית-דתית יהודית, שאם לא כן צפויה להם ליהודים הכחדה דמוגרפית ותרבותית. את תפישת מדינת הלאום השבטי הזאת מייצגים נאמנה אינטלקטואלים רבים, בהם, בפרט, במובהק, ולאורך שנים רבות, המשפטנית פרופ' רות גביזון, העומדת בראש מרכז המתקרא "מרכז למחשבה ציונית, יהודית, ליברלית והומניסטית" (מציל"ה). במאמרה האחרון ב"הארץ", שבו היא מבקרת, בין היתר, את עמדתי, היא אישררה את התפישה הזאת, באומרה שעל הישראלים היהודים לראות במדינת ישראל הריבונית מכשיר להבטחת זכויות קולקטיביות ייחודיות של היהודים, משל הם עדיין שרויים במצב של מיעוט אתני-דתי, המפוזר בין אומות העולם ("זה לא כל כך פשוט", 25.9).

זכותם המלאה של גביזון ותומכיה להפיץ ולקדם השקפה מדינית אתנית-דתית זאת. ואולם, עליהם לתת את הדעת על הניגוד המשווע בין ייצוגם העצמי כממשיכי הציונות לעובדה שתפישת העדתנות המדינתית שהם מחזיקים בה פוגעת אנושות באידיאל הלאום הארצי של הציונות המדינית.

גביזון מעדיפה להתחמק מסתירה זאת. היא פשוט קובעת, בניגוד למחקרים היסטוריים ישנים כחדשים - ותוך כדי דחיית השקפתם, בלא שום תימוכין וכלאחר יד, והגדרתם כ"קריאה מוטעית" של ההגות הציונית - כי השגת ההגדרה העצמית עבור לאום אתני-דתי אקס-טריטוריאלי היתה לה לציונות המדינית מטרה לעצמה, ולא אמצעי לקידום הנרמול האזרחי-הטריטוריאלי של לאום זה.

תואיל נא גביזון להסביר כיצד זה היא עומדת בראש מרכז למחשבה ציונית, אך בה בעת, במקום לתרום להשלמת המיזם החברתי הציוני העיקרי להפיכת יהודים ללאום ארצי בטוח בעצמו ופתוח ל"אחר", היא תורמת לחיזוקה של תפישת מדינה דמוית-קהילה פרנואידית ומסתגרת, שיש בה כדי לשבש השלמת מיזם זה.
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו