בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מי מנע את מתקפת המנע

73תגובות

היום, 7 באוקטובר, כמו לפני 39 שנה יום ראשון, הוא אחד המועדים הגורליים במלחמת יום הכיפורים: יום הסיום-שלא-היה של המלחמה שזה אתמול נפתחה. אנואר סאדאת צלח את התעלה בשבת, 6 באוקטובר, תקע את הדגל המצרי בגדה המזרחית והיה מוכן להסתפק בכך. למחרת, במסר לוושינגטון באמצעות איראן, הציע לחדול ולעבור לתהליך מדיני. קבלת הצעתו היתה חוסכת חיי אלפים. במאזן ההישגים והכישלונות, התוצאה הסופית, ההסדרית, לא היתה שונה מהותית. ההבדל לא הצדיק את המחיר הנוסף.

ישראלים רבים שוגים באשליה שאילו רק הונחתה בצהרי יום הכיפורים מהלומה אווירית מקדימה (על מי, סוריה, או מצרים? סוללות טילים, או שדות תעופה?) ההתפתחויות בשטח היו אחרות לחלוטין. האמונה העממית היא שלחץ אמריקאי הרתיע את גולדה מאיר מאישור המהלומה, שחיל האוויר כבר נערך לה ושביטולה - יחד עם ההפתעה שבפתיחת המלחמה בשעה 14:00 ולא 18:00, שיבש את בלימת ההתקפה בשתי החזיתות. יגאל קיפניס, בספרו החשוב "1973, הדרך למלחמה", מעניק לגישה זו גיבוי עובדתי מסוים. קיפניס חקר ומצא שגולדה שמעה והפנימה אזהרה כללית וקודמת של הנרי קיסינג'ר, לבל תעז ישראל להכות ראשונה. האמריקאים הסיקו שבמלחמה הבאה צפויה מהדורה שלישית של פתיחת מבצע "קדש" ומלחמת ששת הימים.

גם סאדאת חשב כך. זה ההסבר לפתיון שהגיש לגולדה באמצעות ההתרעה שמסר אשרף מרוואן לראש המוסד צבי זמיר, 14 שעות קצרות לפני שעת השי"ן של המלחמה. מרוואן, באומרו שהפור נפל אך ניתן עדיין לשנותו, בפעולה ישראלית, הניח לפני גולדה שתי חלופות מוצפנות: לצאת למהלך מדיני מרחיק לכת, חוסך מלחמה, או לחלופין להורות על מהלומה מקדימה, שלא תשנה הרבה צבאית במועד מאוחר זה, אך תעניק לסאדאת את יתרונו המדיני של הקורבן, לצד מחיקת ההשפלה שחוותה מצרים כל עוד ויתרה על צליחה.

גולדה בחרה בחלופה שלישית: הודעה לקיסינג'ר, ובאמצעותו למצרים, לסורים ולסובייטים, שאין לישראל כוונות התקפיות. מהלומה ראשונה היתה סותרת את ההודעה, שנמסרה ביוזמה ישראלית וללא כל פנייה אמריקאית בהקשר מעודכן זה. קיפניס סבור שגולדה ושר הביטחון משה דיין, שותף-הסוד הבכיר היחיד לאזהרה ולהתחייבות בפועל להיענות לה, הסתירו נתון גורלי זה מהרמטכ"ל, ראש אמ"ן, מפקד חיל האוויר ועמיתיהם, ובכך חיבלו בתכנון המבצעי. ייתכן, אך בצמרת צה"ל, אמנם ללא בירור יסודי של המשמעויות עם המחליטה הסופית, גולדה, היתה ההתנגדות האמריקאית ידועה, ולא נחשבה למכשול בלתי עביר.

לפי התיעוד הרשמי, באביב 1973 אמר סגן הרמטכ"ל ישראל טל, בצטטו דיווח של השגריר היוצא בוושינגטון, יצחק רבין, "לא נוכל להיות הראשונים שיורים, (כי) האמריקאים ממש הזהירו מפני זה". דיין השיב שאמנם אינו מתכוון לכך שצה"ל יפתח את המלחמה בנוסח מבצע "מוקד" בששת הימים, ועם זאת תיתכן מכה מקדימה. ברוח "עוד לא אבדה תקוותנו" פילל הרמטכ"ל דוד אלעזר, בדיון מטכ"ל ב-21 במאי, לייצר עילה למהלומה ראשונה משגיאה ערבית (טיל לעבר מטוס בגיחת צילום, ירי מקומי), ומבדייה ישראלית ("נחבר איזה סיפור באותו בוקר"). דיין, שהסכים, הרגיע את המטכ"ל: יהיו אפשרויות למכה מקדימה, ולזירה הבינלאומית תימכר גירסה כלשהי. "איך להסביר לעולם שלא אנחנו התחלנו את המלחמה, באותו זמן? נטפל בזה".

אחריותם העליונה של גולדה ודיין מובנת מאליה, מתוקף תפקידיהם ומדיניותם, אך סיפור ההימנעות מהמנע אינו פוטר את הפיקוד הצבאי מאחריותו להכנת צה"ל לתרחיש שהתממש ביום הכיפורים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו