בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שיבה או פיצויים לפליטים היהודים

132תגובות

על יוזמת משרד החוץ, לקידום הכרה בינלאומית ביהודי ארצות ערב כבפליטים, אפשר להחיל את אמרת החליף עלי בן אבי-טאלב: "דברי אמת שכוונתם שקר". כי אלה המעלים עכשיו את העניין הצודק כשלעצמו של הפליטים היהודים, לא מתכוונים למה שהם אומרים. הם רק רוצים להציב עוד מכשול בפני המו"מ עם הפלסטינים. אך בינתיים, תרשמו לפניכם, יהודי מדינות ערב הפסיקו להיות עולים. הם סתם פליטים. לעומתם, יהודי אירופה הם החלוצים.

הערבים לא צריכים להתאמץ - רק לענות לישראל באותם טיעונים שבהם היא מגיבה על האשמתה באחריות לבעיית הפליטים הפלסטינים: החל מהטענה שב-1948 היתה מלחמה, ובמלחמה, מה לעשות, יש פליטים; דרך הטענה שהפליטים לא גורשו, אלא עזבו בגלל התעמולה הציונית (ועל זה קשה להתווכח); ואם יועלה עניין הרכוש - אפשר לשלוף את חוק "נכסי נפקדים".

עניין הפליטים היהודים הוא פצע פתוח, שכולם זממו להשתיק: הנהגת המדינה, שהיתה להוטה להציג אותם כבנים ששבו לגבולם, וההנהגה הערבית, שהפנתה את כעסם של ההמונים אל ה"אויב" היהודי מבפנים. וכך, תחת חסותם של הבריטים, נעקרה מעיראק, למשל, היסטוריה מפוארת של חיים יהודיים משגשגים, שנמשכו 2,500 שנה. מסביב למדורה היו מי שהתפארו בהישג העקירה.

פרופסור שמואל מורה מספר בספרו "בגדאד חביבתי", שאחרי קריאת המואזין ביום שישי היו ממהרים, בימים הרחוקים בעיראק, להדליק נרות לכבוד השבת, שבה הושבת המסחר בבגדאד לכבוד היהודים. אכן כך, שנאת היהודים היא מוצר אירופי נטו. לפי כל העדויות, ההסתה נגד היהודים החלה בעיראק, עם עליית הנאציזם באירופה, כשחוגים לאומניים ראו בנאצים בעלי ברית במאבק נגד הבריטים, לפי האימרה הנלוזה "אויב אויבי הוא ידידי".

אך למרות ההסתה, העם העיראקי לא התפתה ללכת בדרך השנאה, וגם היהודים לא ששו להיפרד מעיראק. לפי החוקר עבד אל-מגיד חמדאן, עד "פוגרום אל-פרהוד", ביוני 1941 (תוצאה של הסתה של תומכי הנאצים), רק יחידים היגרו לפלסטין. אבל גם אחרי הפוגרום הנורא היגרו רק מאות, והגל שכך ב-1945, עם תבוסת תומכי הנאצים. לעומת זאת, התגברות הקונפליקט בפלסטין הקצינה את השסע, שלווה בהסתה פרועה נגד היהודים. חוקרים ערבים מבקרים בחריפות את ההתנהלות הפושעת של המשטר העיראקי, שהפקיר את בניו היהודים למצב בלתי נסבל, למרות רצונם העז להישאר בעיראק.

אך כל זה לא היה יכול להגיע לממדים של עקירה טוטאלית בלי "עזרה חיצונית". ויש מקורות הטוענים, שהתקנות הדרקוניות נגד יהודי עיראק בשנות ה-50, שהתקבלו תחת שלטונו של נורי אל-סעיד שהיה בן חסות של האנגלים - התקבלו בהסכם סודי עם בן גוריון.

ספרו של שמואל מורה שזור בגעגועים ובכאב, אך אין בו שום ביטוי של שנאה - רק אהבה מיוסרת. בשיר שחיבר אומרת אמו: "באלוהים, אם תבקר, בני, בעיראק, תברך את הבית ואת האהובים, ותשכח מה עשו ומה עשינו". כן, שמכאובי העבר לא יטרידו את מנוחת העתיד. הגיע הזמן שמנהיגי מדינות ערב יודיעו שלפליטים היהודים, ולצאצאיהם, שמורה זכות השיבה או הזכות לפיצויים.

אפילוג. אומרים שלפלסטינים יש עניין צודק וסניגור גרוע. עם מינוי דני איילון קם סניגור לפליטים היהודים; אז הסניגור הפלסטיני, לעומתו, אחלה.
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו