טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הווילה בג'ונגל

תגובות

מתוך 46 התורמים לנתניהו בפריימריס היו 37 אמריקאים. שלמה אבינרי ("הארץ", 3.10) קרא ל"ארגונים החרדים לגורל הדמוקרטיה הישראלית, למשל המכון הישראלי לדמוקרטיה", להתנגד למגמה (ומנין בא כספו של המכון?) ייתכן סיכום: גוברת מעורבות ההון - חסר דרכון - בפוליטיקת המדינות הקטנות. הוא ממוסס את גבולותיהן הגיאו-פוליטיים, ומרוקן את חייהן הדמוקרטיים ממשמעותם: שליטת עמים בגורלם. לעשרות מדינות לאום, שהוקמו בתהליך הזה, יצטרפו "פושטות הרגל" החדשות ממערב אירופה, המתקשות להתקיים כדמוקרטיות בלי ציות להון מבחוץ.

ואולם, התדהמה בעניין התורמים האמריקאים נובעת מהזיה: מוסדותינו הדמוקרטיים מייצגים את כל הנתינים, בדיוק כשם שהפרלמנט בשטוקהולם מייצג את האוכלוסייה שבשליטת המדינה השוודית. אבוי, משך 45 שנים הדמוקרטיה הישראלית שולטת באוכלוסייתה הכבושה, נטולת הייצוג, שאינה רשאית לקבוע שום עניין הנוגע לחייה. זאת ועוד, גבולותינו מטושטשים. מפה אחת משמשת את שיעורי הגיאוגרפיה, מפה אחרת - את הצבא, ועוד מפה את ספר הבוחרים: קרית ארבע ובית אל בתוך ישראל, חברון ורמאללה - בחוץ. אף לא אחת מהמפות אינה רשמית. "למה לי גבול ברור?" הוא המוטו של הכוח. וכאילו לא די בזיגזג ה"רק-לנו-מותר", הנה לכם המדינה-בתוך-מדינה: הסוכנות היהודית, סמכויותיה וזכויותיה, בכל מה שקשור לבעלות על קרקעות ומים וקליטה.

עד כמה תורמי נתניהו הם עניין קטן, תופשים אם חושבים מיהן מפלגות הסוכנות ובוחריהן, אזרחי אילו מדינות הם, ומנין סמכותם להכריע על מים ואדמה של מדינת ישראל ונתיניה הכבושים. הלאה: אילו החליטו 37 התורמים ה"שערורייתיים" לעלות, היה הכל בסדר, משום שכך היו "קושרים את גורלם בגורלנו"? חוקי האזרחות של ישראל - חוק השבות מצד אחד, והגיהינום שלא-יהודים עוברים כדי להתאזרח - שייכים לזיגזג הזה: אנחנו קובעים את הכלל ואת היוצאים מן הכלל. אין לנו קנה מידה אחיד, אוניברסלי, זולת האינטרסים "שלנו".

עד כאן הכל מוכר: השמאל מזועזע מהתרומות לנתניהו, הימין כועס על "הקרן החדשה לישראל", אלה ואלה מסכינים עם הבעלות היהודית על הקרקעות, ומה שמשותף באמת לכולם הוא הדימוי העצמי על הסוברניות הישראלית לעומת ה"אחרים". נניח לרגע לשוד הקרקעות אחרי קום המדינה, סיפור ההצלחה הכלכלי "שלנו" בנוי על כסף זר. הכלכלה הישראלית, וכל האליטות, נבנו, והן מתקיימות, באמצעות "סיוע חוץ" מתמשך.

למה חשוב להבין זאת? משום שהישראלים חיים את "הווילה בג'ונגל", ואת הזלזול במזרח ובחרדים, בשם הפנטזיה על תל"ג גבוה ורמת החיים של האליטות, ומה שהן זורקות לנו - כולם צמחו על "תרומות". הֶצְבֵּר ההון הישראלי, שהבטיח לנו שותפות בOECD - לא הופק ב"עמל כפינו". מכאן חשיבות המיתוס של "במו ידיו" - מייבוש הביצות דרך שבחי "המוח היהודי" ועד סטף ורטהיימר כאייקון. על גרעין ממשי כלשהו, משוכפלת הפנטזיה ש"הצלחנו", בניגוד לשכנים, ול"לא-מודרנים".

אילו נדרשנו להחזיר לכל תורמינו - רפובליקאים ודמוקרטים, דמו-נוצרים וסוציאליסטים - את השקעתם, כלומר את השפע ואת מה שאיפשר ומאפשר פיתוח שאבותינו עשו (כן, רובם עבדו קשה מאוד), היינו מתרוששים (להמחשה, חישבו על רבבות שנות הלימוד שהושקעו ב-15 אלף הרופאים, המהנדסים והמתמטיקאים - אלה מההיי-טק "שלנו" - אותן נתנה ברית המועצות ללא תמורה, בעוד המדינה מצמצמת את השקעתה ברפואה). זהו כמובן תרגיל אופטי: בניגוד להתאמת משקפיים, מומלץ לעמוד מול בבואתנו במראה ולא לראות את הדמות המוכרת, אלא את הדמות האמורפית, של המדינה.
 

tm_tools.isArticleType(article) : true