בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ריאליטי ושמו "מעריב"

26תגובות

רבים עוקבים בדאגה אחר גורלם של עובדי עיתון "מעריב". השמועות אומרות שמבין העובדים שפוטרו, יוחזרו לעבודה כ-400 עיתונאים. עד אז ממתינים כל ה-2,000 על "אי התקווה", משל היו משתתפים בתוכנית ריאליטי ענקית ואכזרית. ואולי זה לא רק משל. אולי אחד ממקורות המשיכה של תוכניות הריאליטי בסגנון "הישרדות" הוא העובדה שהם משקפים את חוסר האונים של "האדם הפשוט" מול הכוחות העזים המעצבים את חייו, בהם המעסיקים הגדולים.

חוסר הוודאות התעסוקתי הוא אחד השינויים התפישתיים הגדולים ביותר שאנחנו חווים כאזרחים בעשור האחרון. מעטים מאתנו יכולים להרשות לעצמם להישען על מקום העבודה שלנו כמרכיב יסודי בזהותנו. הצורך לשמור על מקום העבודה דורש פעמים רבות ערמומיות, התמדה, הקרבה והתפשרות מוסרית. אבל גם אם ניישם את כל אלה עדיין לא מובטח לנו שנצליח להחזיק מעמד. לא קל לעכל את העובדה הזאת, ונדמה שאין מספיק מודלים לעבד באמצעותם את השינוי היסודי הזה בחיינו.

באופן מפתיע, אולי, תחרויות הריאליטי למיניהן מציעות מעין מודל שכזה, ומהוות סימולציה פומבית של מלחמת הקיום. כשאנחנו רואים "הישרדות" אנחנו רואים אנשים נלחמים על מקומם בעולם רווי אי-ודאות, חוסר נאמנות ושרירותיות. כשאנחנו מזדהים עם משתתף כלשהו אנחנו מזדהים עם אדם שעובר חוויות קשות של דחייה והפסד. זה אולי קורה על אי, אבל למעשה אנחנו רואים דבר כואב אך מוכר. מסתכלים עליהם ורואים אותנו.

אין זאת הפרשנות המקובלת לאטרקטיביות של הריאליטי. נהוג להגיד שהז'אנר מספק לצופים את ההנאה שהיתה לאזרחי רומא העתיקה, כשראו גלדיאטור נלחם על חייו בזירה. אבל ייתכן שכדי להבין את הצלחת הז'אנר לא צריך להרחיק עד רומא, אלא יש להשוות אותו דווקא לסוגה הפופולרית הקודמת - הסיטקום.

על פי חוקי הסיטקום הבסיסיים, לא משנה מה מתרחש במהלך פרק מסוים, הפרק שאחריו מתחיל שוב בדיוק מאותה נקודה שבה נפתח הפרק שלפניו. הדמויות ב"חברים" וב"דארמה וגרג", למשל, התייצבו בתחילת כל פרק חייכניות ושאננות, מוכנות "לדפוק כרטיס", ממש כמו עובדים המתייצבים לעוד יום של עבודה, סומכים על כך שהיום יהיה כמו אתמול, ומחר יהיה כמו היום.

יציבות המבנה החיצוני איפשרה לסיטקומים לעבד בעבור קהל הצופים נושאים שנחוו בזמנו כבוערים, כמו שינויים במבנה המשפחה המסורתית, כניסתם של הומואים ולסביות למיינסטרים והתארכותו של גיל ההתבגרות לתוך שנות ה-20. חנו של הסיטקום קשור להיותו פורמט המבוסס על יציבות, אבל חוויית בידור שבה הגיבורים חיים בעולם של שפע, שבו לכולם יש מספיק מהכל, לא יכולה לעזור לנו לפרק את המתח הממשי שאנחנו חווים בתקופה של משבר כלכלי גלובלי ומאבק הישרדות ברוטלי. על הצורך הזה עונות באופן חלקי תחרויות הריאליטי.

את פליאתו של מי שנזרק מהעולם של "חברים" לעולם של "הישרדות" היטיב לבטא אחד ממפוטרי "מעריב", שאמר: "מגיל 26 אני בעיתון ועוד כמה חודשים אני בן 60 - מי ירצה אותי עכשיו?" ואנחנו, שראינו כבר הרבה מודחים מדברים למצלמה, היינו רוצים להצביע בעבורו במסרון, אבל אנחנו יודעים איך עובדת התחרות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו