בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

61 הוא המספר היחיד

102תגובות

לפני שנה, בשיחות פרטיות, סימנו בנימין נתניהו ואהוד ברק את חורף 2013 כמועד לבחירות, ולא בגלל תירוץ התקציב, שנתניהו יכול להעביר. הסיבה: ברק אובמה. נתניהו רצה שלאובמה יהיה כמה שפחות זמן לנקום בו. רק שעתה ייתכן שמיט רומני ינצח. להסתכן באובדן שמונה חודשים אתו כנשיא - מכריעים מבחינת מלחמת-איראן - זה הימור בעייתי לנתניהו. ולכן עד שלא אושר סופית המועד, הוא לא נקבע.

כך או כך, הבחירות הקרבות מוצגות כממשיכות את הבחירות הקודמות. במקום "ציפי או ביבי" - "שלי או ביבי"; ויש המחפשים "או" אחר. הצליל השוביניסטי שקורא לנשים בשמן הפרטי - גם מנהיגות כ"גולדה", "זהבה" ו"שולה", כמו אמורות לעשות למפקד קפה - אינו הטעות היחידה כאן.

המפלגות חשובות, בוודאי לחבריהן - אך בישראל יש רק "גושים". הגושים אינם הדבר החשוב ביותר; הגושים הם הדבר היחיד. מי שלא מבין זאת מוצא את עצמו כשמעון פרס על דוכן הכנסת לקראת ממשלה שנמסה מבין אצבעותיו.

61 הוא המספר היחיד. 61 אינו מספיק אך הוא הכרח. שום מפלגה ימנית או דתית לא תיתן שלטון ללא-ימין אם אין לו רוב משל עצמו. לא תמורת שום סכום. רק אם יש ללא-ימין רוב יכולות מפלגות דתיות, או הליכוד אחרי הפסד, לשקול הצטרפות. זה היה סוד המהפך של יצחק רבין, שידע להפוך את ההכרחי למספיק כשיצר בלוק עם המפלגות הלא-יהודיות, שתמכו בממשלתו מבחוץ. זה סוד כל מהפך עתידי.

עוד כתבות בנושא

להשגת ה-61 יש כמובן תועלת במנהיג ברור בגוש הלא-ימין, אך זה אינו הכרח. בישראל היו שני מהפכים סוחפים ללא מנהיג שנתפש כאלטרנטיבה. דוגמה ראשונה ומפתיעה למהפך כזה היתה 1977. מנחם בגין היה במיטבו רק בבחירות 1981. את רוב מסע הבחירות של המהפך בילה בהסתגרות יחסית, כשעזר ויצמן הוביל את הקמפיין. חשוב מכך, מבין מצביעי 77' - בין אם הצביעו לליכוד ובין אם לאו - כמעט איש לא הצביע משום שראה בבגין אלטרנטיבה מעשית. המצביעים חפצו לתמוך במפא"י או להענישה. מהפך שבו בגין יהיה ראש ממשלה נראה לרוב המוחלט ביום הבחירות כפנטזיה.

דוגמה שנייה היתה ב-2006. גוש הלא-ימין השיג ניצחון עצום של 70 מנדטים. הימין רוסק. הליכוד ונתניהו נרמסו ל-12 מנדטים. ועדיין מבין מיליוני המצביעים בודדים ראו באהוד אולמרט, עמיר פרץ או רפי איתן ראשי ממשלה נחשקים. היתה זו הצבעת מחאה והתרחקות מדרך ימנית-דתית, שנראתה כראויה לחלוף מבמת הדומיננטיות הישראלית.

הפעם צריך גוש הלא-ימין להוסיף שישה מנדטים. המשימה אפשרית. מ-1999 נעלמו מהקלפיות שישית ממי שנהגו להצביע - כ-20 מנדטים. רובם מצביעי לא-ימין. מחאות "האוהלים" ו"הפראיירים"; עוצמת הקיצוניות הדתית ופוגרומיה; החרדה ממלחמה בלא גיבוי אמריקאי - בכוחן להשיב מאסות לקלפיות כדי שתישאר להם תקווה בארץ. לשם כך צריכה להיות הצטרפות של אישים ומגוון תנועות.

למצביעי מרצ, למשל, אין סיבה - בתואנת הצלת הגוש - להצביע למפלגה מימין להם. להפך. מפלגות אידיאולוגיות, שיעברו בוודאות את אחוז החסימה, יקלו על בוחרים ימנים יותר להצביע למפלגות אחרות בגוש.

הגדר אינה המקום למנהיגים שיכולים לתרום. זה הזמן לקפוץ פנימה. שניים מתלבטים עתה: לבני ואולמרט. אלא שיש הבדל מהותי ביניהם. יתרון היותו של אולמרט ראש ממשלה בעבר נפגע בשל הרשעתו והמשפטים שלא תמו.

לא המוסר המופשט עיקר עתה אלא ההכרח הפוליטי. להבדיל מהימין הדתי, הלא-ימין סלחן פחות לחטאי מנהיגיו. ניסיון של אולמרט הממושפט להוביל עתה יפגע בגוש ויסיט את האש מנתניהו. לעומתו לבני, שמזוהה עדיין עם תקווה, יכולה להועיל כמנהיגה. רק תקווה תעלה את אחוז ההצבעה. גם מה שייראה כפיצול זמני יוביל אחרי הבחירות - וסביר שלפניהן - לאיחוד, בדרך ל-61.
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו