שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

האם לזה ייקרא שגשוג?

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
דינה פורת

"החיים היהודיים מחוץ לישראל מעולם לא היו חופשיים, משגשגים ובטוחים יותר", למרות הפילוג והמחלוקות. בהצהרה מפתיעה ומעודדת זאת נפתחה כתבתו של דוד לנדאו, שהתפרסמה במקור כחלק מסדרת כתבות ב"אקונומיסט" ("ערב תשע"ג, יהדות העולם משגשגת", "הארץ", 16.9).

הכתבה עוסקת בעיקר ביהדות ארצות הברית ובקשריה הטובים עם החברה הסובבת אותה ועם ישראל, ואפשר להסכים עמה כי לקהילות היהודיות שם תחושת שייכות מלאה. בכתבה הוזכרו, אך בלא דגש הולם, בעיות כבדות משקל, כמו נישואי חוץ (שכונו בעבר נישואי תערובת), המהווים יותר ממחצית מקרב הזוגות הנישאים. והרי רק חלק מבני הזוג הלא-יהודים מאמצים את המנהגים והמסורת היהודית או מצטרפים לקהילה היהודית.

בעיה שאינה פחותה בחשיבותה היא ההזדקנות של ההנהגה הנוכחית. הנהגה זאת הצעידה את יהדות ארצות הברית לפסגות, ונותרה השאלה איזו הנהגה תבוא במקומה בבוא היום, ומה יהיה יחסה למסורת היהודית ולישראל. היחס בחלק מן הקמפוסים (שם צומחות הנהגות) כלפי יהודים, ובעיקר אלה שהם תומכי ישראל, מחמיר והולך, ומרתיע מפני הזדהות והשתייכות. מכל הסיבות האלה הולך ומתמעט מספר היהודים בארצות הברית המזוהים עם קהילתם.

ולא רק שם מתמעט מספרם: לנדאו כותב שחל גידול של 900 אלף נפש במספר היהודים בעולם כולו במשך 40 שנה - מ-1970 עד 2010. רק 900 אלף ב-40 שנה. אם כך, בכל שנה בממוצע גדל העם היהודי ב-22 אלף נפש בערך - האם למספר זעום כזה ייקרא שגשוג? ב-1970 היו בישראל כ-2.6 מיליון יהודים, ואילו היום מתקרב מספרם ל-6 מיליון - גידול של 3.5 מיליון. אם בעולם כולו (כולל בישראל) נוספו באותן שנים רק 900 אלף יהודים, משמע שבאותן 40 שנה נגרעו יותר מ-2.5 מיליון יהודים מסך כל היהודים בגולה.

כיום רוב העם היהודי שמחוץ לישראל חי בארצות המערב, שבהן שיעור הילודה נמוך מאוד (פרט לקהילות החרדיות), והוא מושפע מסביבתו; שיעור "נישואי החוץ" (לפי נתוני המכון לתכנון מדיניות העם היהודי בראשותו של אבינועם בר-יוסף) נע בין 80% ברוב מדינות חבר המדינות ל-60% -70% במרכז אירופה, ואילו ביתר המדינות (פרט למקסיקו) מגיע ל-40% 50%-.

המצב הפוליטי המשתנה מכריח יהודים לנטוש את קהילותיהם: מצ'ילה יהודים יוצאים עקב לחץ של הקהילה הפלסטינית שם, מוונצואלה הם עוברים לארה"ב (למיאמי) ולספרד מאימת הוגו צ'אבס. מדרום-אפריקה יצאה מחצית מן הקהילה היהודית, בעיקר לאנגליה, מחמת הפשיעה הגוברת, ולמרות זאת, מ-1970 פחת מספר היהודים באנגליה ב-100 אלף; ממזרח אירופה יוצאים יהודים לחפש כלכלות איתנות יותר, ורק בגרמניה, קנדה ואוסטרליה גדלו הקהילות היהודיות ב-40 השנים האחרונות. המעבר ממקום למקום אינו משנה את המספר הכולל, אך הוא מעיד על מצוקה, המתבטאת בהגירה.

וכאן אנו מגיעים להצהרה, כי היהודים "מעולם לא היו חופשיים ובטוחים יותר": המשבר הכלכלי שפרץ ב-2008 פגע בביטחון הכלכלי של חלק מן הקהילות ובפילנתרופיה היהודית, שבלעדיה אין חיים קהילתיים וארגוניים. יודעי ח"ן אומרים שבשנה האחרונה חלה התאוששות בתחום זה, וכאן המקום לומר שההתארגנות הפנימית של קהילות וארגונים יהודיים, בתמיכת עשירי העם, המשקיעים בצרכיו הון, זמן ומאמץ בנדיבות רבה וכמובן מאליו, היא תופעה שאין לה אח ורע. עם זאת, ברור כי בזמנים של משבר כלכלי, ההישענות על הון פרטי למילוי צורכי הציבור כרוכה בסיכונים, שכבר הוכחו.

וטרם הגענו אל האנטישמיות, שכיום צועדת יד ביד עם אנטי-ישראליות (כבר יש ביטוי חדש: ישראלופוביה). גם אם טרם סוכמו ונותחו נתוני 2012, התחושה היא קשה, בייחוד ממרכז אירופה מערבה. מקבץ האירועים מן השבועות האחרונים בלבד כולל תקיפת רב ומזכיר קהילה בגרמניה (המזכיר חמוש באקדח דרך קבע), השלכת בקבוק תבערה על מכולת בפאריס, חילול בית קברות עתיק בבלגיה, פיצוץ מטעני נפץ בבניין הקהילה במלמו שבשוודיה, ועוד. סוגיות ברית המילה והשחיטה הכשרה העלו אל פני השטח רגשות רדומים, ומעריצי מוחמד מראח מטולוז גרמו לעלייה באלימות. יהודים בכמה ארצות עוזבים שכונות שישבו בהן שנים, אינם יוצאים עם כיפה לרחוב ומשתדלים שלא להתבלט.

פרופ' פורת היא ראש מרכז קנטור לחקר יהדות אירופה בימינו באוניברסיטת תל אביב

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ