פיהוק שנקרא בחירות - דעות - הארץ

פיהוק שנקרא בחירות

גדעון לוי
גדעון לוי
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
גדעון לוי
גדעון לוי

לכאורה מדובר בעוד אירוע מכונן: הקדמת הבחירות. למעשה, מדובר באות מבשר רעות: שלושת החודשים הקרובים עלולים להיות משעממים עד מוות. כל ניסיונות ההחיאה המלאכותית של הגווייה ששמה הפוליטיקה הישראלית לא יעזרו; במי אפסיים כמו במי אפסיים. הפרשנים כבר מנסים להפיח רוח חיים בכותרות דרמטיות על התפתחויות דרמטיות כביכול, הסוקרים כבר עושים דרכם לבתינו, היועצים ה"אסטרטגיים", בטח אסטרטגיים, כבר מכינים את פקידי הבנק שלהם. אבל זולת צבא המרוויחים מכל בחירות, לא רבים ירוו מהן נחת או עניין. מה שהיה הוא שיהיה, ולא פחות חמור מכך, מי שהיה הוא שיהיה, בשינויים לא משמעותיים.

על הקווים כבר מתחממות "ההבטחות החדשות" הבאות, כמעט כולן לא הבטחות ולא חדשות. הדבר הבא של הפוליטיקה הישראלית יהיה הדבר הקודם. אהוד אולמרטאולי יחזור, אהוד ברק אולי יתאושש ואריה דרעיישוב אלינו בחזרה; שאול מופז ייחלש, שלי יחימוביץ' תתחזק, ציפי לבני תפתיע, יאיר לפיד יפציע; אביגדור ליברמן ישמור על כוחו, כמותו החרדים והערבים, מרצ אולי תתחזק ועל בנימין נתניהו אין מה לדבר - הו, הא, מי זה בא, ראש הממשלה הבא. אל המחשבה (המדכדכת) שצפויות לנו (ולעולם) עוד ארבע שנות נתניהו מתלווה האמונה המיתית שמדובר בגזירת גורל, בכוח עליון או במכת טבע. אף אחד (זולת אשתו) לא מאוהב בנתניהו, והוא יהיה. אף אחד לא מתלהב מעוד ארבע שנות ליכוד, והוא ישלוט. לשאר, כך מאמינים כולם, אין סיכוי, כישורים, או ניסיון, ולכן אחת דינם. עדיפים לנו הניסיון, הכישורים והסיכויים של מה שיש.

מרבית הפוליטיקאים הישראלים נשארים אתנו לנצח, כשתי נשיקות על המצח. ראש ממשלה הובס? הוא ישוב אלינו בחזרה. מאחור מצטרף מדי פעם איזה פרצוף חדש - אומרים שאלעזר שטרן יצטרף ללפיד ויחימוביץ' מחפשת גנרל - אבל גם אלו דמויות מהוהות. ברק אובמה הישראלי עוד לא נולד, הוא גם לא אומר להיוולד. גם הרעיונות יישארו בעינם. החודשים הקרובים יהיו זמן העלאת הגירה. מה שתשמעו, כבר שמעתם; מה שתראו, כבר ראיתם. אותן סיסמאות, אותן קלישאות, אותן הבטחות, אותן פוזות נפוחות, אותה העמדת פנים, אותם שקרים. הסיכוי שמישהו יעלה בדל רעיון חדש, שביב של מחשבה חתרנית, חדשנית, מהפכנית, משול לסיכוי שיגיע קץ הכיבוש.

יהיה משעמם. יהיה משעמם כי איש לא יחדש ולא יתחדש. יהיה משעמם כי רוב שחקני העתיד הם שחקני העבר, כי השחר-של-יום-חדש ששוב יובטח יהיה לא יותר משעת הדמדומים של האתמול. אבל מעל לכל יהיה משעמם, כי אין באמת הבדלים אידיאולוגיים בישראל בין הימין הלא קיצוני לשמאל הלא קיצוני, בין הימין ה"ציוני" לשמאל ה"ציוני". גוש הימין וגוש השמאל? כמעט תעתוע. הרי בשנים האחרונות היה לנו הכל מכל, ממשלות "שמאל", "מרכז" ו"ימין" - ומה בדיוק נשתנה? אלו אסרו מלחמות וגם אלו, אלו דיברו על שתי מדינות וגם אלו, אלו לא עשו כמעט דבר לקדמן וגם אלו. את ההבדלים תתקשו למצוא, גם במיקרוסקופ. נתניהו לא ידבר על שלום, ולבני כן, אולי היא אפילו תיוועד עם מחמוד עבאס - אז מה? נתניהו יפחיד ואחרים ידברו תקווה, אבל המציאות לא תשתנה בעיקרה. נכון שבכלכלה, בחברה ובשמירת הדמוקרטיה ההבדלים ניכרים הרבה יותר, אבל הנושא המדיני, שהוא בישראל נושא מוסרי עליון, מכסה כעננה קודרת על הכל - בו היטשטשו ההבדלים מזמן.

ההפתעות (המרעישות) של השבועות הקרובים לא יהיו באמת כאלו, גם אם התקשורת תכתירן כך. "דריכות" בליכוד, "מתח" בעבודה, "זעם" בימין, "אכזבה" בשמאל. אבל מרבית הישראלים לא יידרכו, לא יזעמו ולא יתאכזבו. עבורם הפוליטיקה הישראלית היא לא יותר מילקוט כזבים. הפעם הם צודקים באבחנתם.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ