בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

וינשטיין - די להתלבט

49תגובות

פרשת החשדות החמורים נגד הרב יאשיהו פינטו, שנחקר, נעצר ושוחרר בתנאים מגבילים, נשארה במשטרה בת בלי שם; אפשר לנדב לה כינוי, "ברכה מהרב" - ניסיון לכאורה לשחד קצין בכיר, תת-ניצב אפרים ברכה, כדי שימעל בתפקידו וישמש חפרפרת בלב הפעילות החקירתית והמודיעינית של המשטרה. מאז סוף שנות ה-90' ופרשת עופר נמרודי, שניסה לפתות קצינים ואת הדרג הפוליטי הממונה עליהם לגלות לו פרטים כמוסים על החקירות נגדו, באופן שגרם למפקד היאחב"ל משה מזרחי להתלונן, שנמרודי "פירק לי את היחידה", לא היה כדבר הזה: גורם חיצוני עתיר קשרים והשפעה, החודר למערכת אכיפת החוק בהאמינו, בצדק או (במקרה זה) שלא בצדק, שמיוחסים יכולים להשחית אותה.

החומרה בפרשת פינטו, שאינה נופלת בחשיבותה משחיתות שרים, נובעת מהרקמה הסבוכה של קשרי הרב, כמורה רוחני ומתווך עסקי, עם פוליטיקאים, בעלי הון, גורמים מרכזיים בתקשורת ויוצאי צמרת המשטרה. זו החצר הקדמית של החברה הישראלית, חצר רבנית שבתוכה מסתופפים זוגות מוזרים, כמו שוטר ושודד, ושהשולטים בה מושכים בחוטים סמויים מן העין הציבורית. תנ"צ ברכה הוא אדם דתי; לא בנקל ייצא נגד רבו. נחישותו שלא להבליג על פנייה מושחתת, לדווח עליה למפקדו יואב סגלוביץ ולאסוף ראיות מפלילות, בידיעה ברורה שהוא דן בכך את עצמו ואת סביבתו לתגובה קשה של מאמיני החצר, ביטאה אומץ מצפוני ומקצועי נדיר.

ניצב סגלוביץ, ראש אגף החקירות והמודיעין, ניהל אישית את החקירה, עם קומץ קצינים. עודכנו רק היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין, פרקליט המדינה משה לדור והמפכ"ל יוחנן דנינו. לסגלוביץ גישה ריכוזית וממדרת. יש לכך מחיר, אבל התמורה, כל עוד הוא בתפקידו, היא יעילות ועמידה בפני - או הרתעה מפני - לחצים.

אלא שאגף החקירות במשטרה מסתמן - וגם זה רק עד להודעה חדשה - כמעוז האחרון של מערכת אכיפת החוק. התנופה מתפוגגת בהגיע תיקים רגישים לפרקליטות, ליועץ ולבתי המשפט, אולי לא כולל העליון.

התביעה הכללית סובלת מהלם קרב, מזג רפה וכשל ניהולי. היא חפה מהישג נדרש של הכרעה עד למועד נקוב. דיוניה תלמודיים, פלפוליים, שבים לחוג סביב נקודות במקום להתלכד לקו ברור. אין שום הסבר משכנע למחדל הפרקליטות, שלא הכינה מראש טיוטת ערעור, בשבועות שבין זיכוי אהוד אולמרט בפרשיות טלנסקי וראשונטורס לבין יום גזירת עונשו על הרשעתו בהפרת אמונים. שופטי אולמרט - מוסיה ארד, יעקב צבן ומשה סובל - נהגו באולמרט בסלחנות תמוהה, בסתירה משוועת לא רק לרוח בית המשפט העליון, שקבע שוב ושוב שבכירותו של נאשם היא סיבה להחמיר ולא להקל עמו, אלא גם לפסיקות קודמות שלהם-עצמם במשפטי פוליטיקאים שסרחו, כשארד הרשיעה את אריה דרעי וצבן את שלמה בניזרי. מה השפיע על ארד וחבריה בהחלטתם - תעלומה זו עדיין ממתינה לפיצוח, ולהפיכה בעליון.

העובדה שעבריין מורשע - ומי שעודנו נאשם - כאולמרט משתעשע בפוליטיקה ובהתמודדות על ראשות ממשלת הולילנד מעידה עליו, על שופטיו ועל רפיסות מערכת אכיפת החוק, שזחילתה אמנותה. ת2/, מוצג התביעה מספר 2 נגד מצב המערכת, הוא תיק ליברמן, שסאת התירוצים לעיכוב ההחלטה בו נגדשה עד ביזיון. דבר מהותי לא השתנה מאז שסגלוביץ העביר את התיק עם המלצה לאישום, לפני שלוש שנים - המשטרה לא התבקשה לבצע בו השלמות. תינוקות שנולדו אז כבר הולכים לגנון, חיילים שהתגייסו לשירות חובה הספיקו להשתחרר, והצמד לדור-וינשטיין ממשיך להתלבט. בקצב-הצב של החלטותיהם לא יידרשו חפרפרות למיטוט המערכת סופית, בלי שאיש יחוש כלפיה יראה או כבוד.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו