בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

העם דורש מנהיג חזק

תגובות

בשיכון שלנו גר אחד, גיורא עפעס, אבא טוב, משפחה הגונה. הבת מלמדת באוניברסיטה לתולדות הרקמה הנשית באוראל, הבן אמרגן ריקודי-עם. הוא עצמו אוהד מכבי, בעל מונית, יש לו אוסף קלפים, לא משחק פוקר, לא על כסף. כל הנהגים מכירים אותו בגלל מכשיר הקשר. "היי, עפעס", הם שואלים, "אתה רץ?" לא החליט. מקורביו אומרים: "המשפחה מתנגדת". החברים ליחידה - היה בהנדסה קרבית - לוחצים שירוץ. עפעס, אומרים בשיכון, מתלבט. הבעיה היא שהפרשנים לא מזכירים את שמו. לא היה לו שום עניין פלילי, הצהרת הון מילא רק פעם, הצהיר על הכל, מכונת הכביסה, חשבון המט"ח, אוסף הקלפים. יואב קרקובסקי לא יודע עליו כלום. רינה מצליח אמרה ביושר: "אני אומרת לך שלא שמעתי את שמו אף פעם". אולי משום שעפעס לא היה שדרן כדורסל בטלוויזיה.

לעומת זאת, ייתכן שאהוד אולמרט דווקא כן ירוץ. המשפחה מתנגדת, אבל החברים לוחצים.

בעיקר הפרשנים, כי מותר להם לזרוק כל שם. מבחינת ההבדל בין עפעס לאולמרט, שואלים בשיכון: מה פתאום אולמרט? אז ככה. אולמרט, אומרים, אמנם אינו בעל מונית, ולא הנדסה קרבית, בתו לא יודעת שום דבר על רקמה ובנו לא מארגן 400 משתתפים בריקוד "הרועה הקטנה מן הגיא" לפני הפזורה בברלין ובדנוור, אבל הוא קורץ מהחומרים שמהם קורצו ראשי ממשלה, וכאלה אין הרבה מול בנימין נתניהו. אם רוצים שמישהו ירוץ נגדו, נשארנו עם אריאל שרון, שלא יכול, כי עליו להישאר במיטה.

גילגלו הפרשנים את השם אולמרט, והופ, כמעט תפס. ניסו שוב, תפס יותר. "תגיד, איך הולך העניין עם אולמרט?" שואלים העורכים, והכתבים מבטיחים בגאווה צייתנית: "מתגלגל, הסקרים כבר ממריאים". האיש היה חבר של טומי לפיד, שיחקו שחמט, ליאיר לפיד עשה בייביסיטר ושר לו את שיר הערש הידוע "מדן ועד באר שבע/ מגלעד לים/ אין אף שעל אדמתנו/ שלא כופר בדם". בקול סמכותי. מוכרחים ראש ממשלה סמכותי, אולמרט הוא סמכותי. רק דפק על השולחן והופ - כוחותינו הרסו כלא פלסטיני ביריחו, וחטפו את מנהיג החזית העממית. דפק על השולחן, והופ - מלחמת לבנון. דפק על השולחן, והופ - עופרת יצוקה. לא החליף שום גלעד שליט ודפק על השולחן. בכלל, מאז הניצחון על הצלבנים אף אחד לא הצליח להרוס את ירושלים כמוהו. בקיצור, עמנו - זה הנבנה באמצעות סקרים ופרשנויות וצה"ל - משתוקק למנהיג חזק.

ואשה לראשות ממשלה? טוב, כולנו פמיניסטים. זה ברור; גם בוועדי עובדים אפשר אשה לפעמים; ולצעוק ברחובות "העם דורש" - בהחלט; להנהיג מחאה - מה שיותר, מרוזה לוקסמבורג, דרך דולורס איברורי - לה פאסיונריה, עד דפני ליף ו/או סתיו שפיר. אבל לראשות הממשלה? ועוד נגד ביבי הגבר? אוף דה רקורד? לא מתאים (האמת? הערבים לא היו תוקפים ב-1973 אילו משה דיין היה ראש הממשלה ולא גולדה מאיר).

ככה שנישאר עם ביבי גם אחרי הבחירות הקרובות. שידפוק אותנו חזק כמו שדופק גבר. נשים? יספידו אותנו אחרי המלחמה וינגנו בחליליות. גם יבנו מאהל מחאה היגייני. נבוא, בטח נבוא. נצעק: "ביבי, האמנו לך, ואתה דפקת אותנו. בפעם הבאה, או זו שאחריה, גומרים אתך". בלי נדר.

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו