בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מגדר זה לא הכל

28תגובות

ההתאגדות החדשה אד-הוק של ארגוני הנשים ("מי תהיה ראש הממשלה הבא", צפי סער, "הארץ" 9.10), שנועדה ליצור לובי נשי לקראת הבחירות הקרבות, היא חרב פיפיות. לכאורה, היוזמה מתבססת על ההנחה שנשים מחפשות מודל נשי בהנהגת המפלגות, ואולם, ניסיון העבר מוכיח שנשים אינן מצביעות לפי מגדר. ציפי לבני זכתה אמנם ביותר קולות של נשים מאשר של גברים, אבל לא בטוח שהסיבה לכך היתה האג'נדה הפמיניסטית שלה או של המצביעות. בראש מרצ עומדת אשה, ובכל זאת הסקרים אינם מנבאים שזהבה גלאון תסחוף המוני נשים. גם פריצתה המטאורית של שלי יחימוביץ' אין לה ולא כלום עם הצבעה מגדרית, ואף כי יזמה שיריון של 40% לנשים בוועידת מפלגת העבודה, רעיון זר לגנרלים לשעבר, לא שמענו ממנה שבממשלתה יהיו לפחות 50% שרות.

האם ארגונים פמיניסטיים יתמכו בנתניהו אם הוא, מטעמים ציניים, יכריז על כוונתו למנות שרה לזכויות נשים במשרד ראש הממשלה? והאם שרה כזאת תוכל לשבת בממשלה שמקדמת סדר יום של אפרטהייד? היכן עובר הגבול בין דיכוי מגדרי לדיכוי לאומי - זהו שורש הבעיה. האם המגדר הוא פוליטי מחוץ לשאיפות הפוליטיות המגדריות, או שזו עוד התארגנות סקטורלית, כמו של החרדים, למשל. האם אפשר להפריד בין זכויות נשים לזכויות פלסטינים?

זו בעיה ותיקה בתנועה הפמיניסטית, שהתפצלה על רקע זה, כשנשים שחורות בארה"ב, לדוגמה, טענו שאי אפשר להפריד בין ניצול על רקע אתני או מעמדי לבין אפליה מגדרית. גם בארץ, טענו פעילות פמיניסטיות מזרחיות כמו ויקי שירן, שהפמיניזם של נשים אשכנזיות מהמעמד הבינוני הוא פטרנליסטי. שהמדוכא יכול להיות גם מדכא.

ניסיון העבר להשפיע דרך תנועה פמיניסטית בכנסת לא צלח. מרשה פרידמן, שעמדה בראש מפלגת נשים, לא עברה את אחוז החסימה. מדוע תנועה פמיניסטית אינה יכולה לקבל ייצוג בכנסת? התשובה נעוצה כנראה בשותפות בין גברים לנשים בתחום המשפחה. פמיניזם נתפש כאג'נדה אנטי גברית, ורוב הנשים שנשואות לגברים אינן יכולות להזדהות אתו כסדר יום פוליטי. פירוש הדבר, מבחינה רגשית, שהן מצביעות גם נגד הגבר שלהן בבית. הגברים, גם הנאורים ביותר, אינם רואים בסדר יום מגדרי עניין מכריע, ולא יצביעו למפלגה כזאת. ובנוסף, גברים ונשים כאחד שבויים בסדר יום ביטחוניסטי שהוא נחלה גברית.

חשוב להגביר את המודעות לאי שוויון מגדרי בחברה הישראלית, הנוטה להדחיקו, אבל דווקא לפני הבחירות ההתמקדות בנושאים הכלכליים-תעסוקתיים היא החמצה. יחימוביץ' כבר עושה זאת בכל המרץ, והמסמך החדש של הארגונים הפמיניסטיים לא יחדש לה הרבה. אם כך, על מי רוצות הנשים להשפיע, על הדתיים-הלאומיים שמדירים נשים מיותר ויותר תחומים? על הימין, שזכויות מיעוטים אינן בסדר היום שלו?

אולי לקראת הבחירות, נציגות הארגונים צריכות לחרוג מסדר יום מגדרי צר ולהצהיר שהן מחויבות לזכויות אדם וזכויות מיעוטים. מאבק למען שוויון זכויות לנשים כן, תמיד - לפני בחירות, אחרי בחירות - אבל לא במנותק מהאי-שוויון שמכתיב הכיבוש. לא במנותק מהתביעה להשתחרר מהכיבוש. ויש פמיניסטיות, בקואליציית נשים לשלום, שבה שותפות תשע קבוצות, שעושות זאת גם לא בימי בחירות.
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו