בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שבחי נתניהו

104תגובות

"ידיעות אחרונות" ושמעון שיפר ראויים לכל שבח על הידיעה המרעישה שאותה פירסמו ביום שישי: ישראל וסוריה ניהלו משא ומתן על שלום בשנים 2010-2011. ואולם האופן שבו הידיעה הוצגה באחדים מכלי התקשורת בימים האחרונים היה בלתי הוגן. השתמעה ממנו ביקורת על כך שבניגוד לעמדותיו ולהצהרותיו, בנימין נתניהו הסכים לרדת מהגולן אל קו המים בכנרת. לא אלה הם פני הדברים.

האמת היא שלפני כשנתיים נתניהו ניהל מול בשאר אל-אסד תהליך מדיני מורכב בתבונה, באומץ לב וביצירתיות. הוא אף הגיע להישגים שאליהם לא הגיע אף ראש ממשלה שקדם לו. אילולא האביב הערבי, סביר מאוד שדווקא נתניהו הוא שהיה חותם על הסכם השלום המיוחל בין ישראל לסוריה.

הנה סיפור המעשה: בראשית 2009 החליטו נשיא ארצות הברית ברק אובמה וראש הממשלה נתניהו להתקדם לשלום גם בערוץ הפלסטיני וגם בערוץ הסורי. הערוץ הפלסטיני קיבל את הבכורה: נאום בר אילן, הקפאת הבנייה בהתנחלויות, פסגת השלום בוושינגטון. ואולם בספטמבר 2010 התברר שמחמוד עבאס משטה בנתניהו, והתהליך הפלסטיני קרס. אי לכך אובמה ונתניהו התחילו לעבוד במשותף על השגתה של פריצת דרך מדינית מול הסורים.

דניס רוס היה האדריכל של התהליך בצד האמריקאי, ומייק הרצוג היה האדריכל בצד הישראלי. פרד הוף היה המביא והמוציא האמריקאי, ויצחק מולכו היה המביא והמוציא הישראלי. גם אהוד ברק, עוזי ארד, רון דרמר ויעקב עמידרור תרמו תרומות משמעותיות משלהם. ואולם בסופו של דבר מי שניווט את הדברים באופן אישי היה ראש הממשלה נתניהו. בחודשים האחרונים של 2010 ובחודשים הראשונים של 2011 הוא הוביל תהליך שלום מרשים.

תהליך נתניהו נבדל מתהליכי שלום קודמים בכמה וכמה מובנים: הוא היה חשאי לחלוטין; הוא נבנה כפעולה אמריקאית-ישראלית משותפת; הוא לא היה מבוסס על הצעה ישראלית או הצעה סורית אלא על כתיבה הדרגתית של מסמך שלום משותף. כיוון שכך, נתניהו הצליח להגיע לתוצאות שקודמיו לא הצליחו להגיע אליהן.

הפעם לא ניתן לסורים פיקדון ישראלי חד-צדדי (כמו אצל יצחק רבין), ולא היתה גרירת רגליים (כמו אצל שמעון פרס וברק). הפעם גם לא היתה התחייבות ישראלית מוקדמת לנסיגה לגבול של ה-4 ביוני 1967 (כמו אצל אהוד אולמרט). שיתוף הפעולה הפורה וההדוק בין ממשל אובמה לבין ממשל נתניהו הצליח לעצב תהליך מדיני אשר הוביל את הסורים לקראת גירושין אסטרטגיים מאיראן ומהחיזבאללה בטרם קיבלו מחויבות מפורשת לנסיגה ישראלית מלאה מהגולן.

כאשר בנימין נתניהו היה לראש ממשלה, עיתון זה וכותב זה דרשו ממנו לנסות שלום. בשנים האחרונות עיתון זה וכותב זה מתחו על נתניהו ביקורת קטלנית בטענה שלא ניסה שלום. כעת תמונת המציאות משתנה מן הקצה אל הקצה. אמנם נתניהו לא עשה די אל מול הפלסטינים, אבל אל מול הסורים הוא עשה מעשה של ממש. כך גם אובמה. התהליך המדיני של 2010 -2011 מוכיח שגם ראש הממשלה הישראלי וגם הנשיא האמריקאי פעלו יחדיו באופן כן וחכם כדי להשכין כאן שלום.

השלום עם סוריה לא ייכון בעשור הקרוב כיוון שהאביב הערבי הוציא אותו להורג. כפי שנכתב כאן לפני חודשים אחדים - בדיעבד לא ברור כלל אם מלכתחילה היתה תוחלת לרעיון של שלום עם סוריה. אבל הפרשה המדינית שאותה חשף "ידיעות אחרונות" ביום שישי מאירה באור חדש את כל מה שהתרחש כאן בשלוש השנים האחרונות. היא גם מאירה באור חדש את בנימין נתניהו. דווקא בנושא המדיני ראש הממשלה המושמץ של ישראל ראוי לשבח.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו