בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קצרה הדרך ל"בית הקברות" של גוגל

45תגובות

גדעון לוי התעורר בוקר אחד והזדעזע לגלות (ובצדק) שיש מי שמנסה לפרסם ברבים כי אביו שיתף פעולה עם הנאצים בגרמניה. המידע השקרי פורסם באתר הימני רוטר ולזמן קצר (כנראה בין דקות לשעות) גם בוויקיפדיה. המידע הורד מכל האתרים לאחר פנייה של עורכת הדין של "הארץ". בעקבות הפרשה מסיק לוי במאמרו על הסכנות הטמונות ב"דמוקרטיה האינטרנטית הפרועה", ומזהיר מפני חיסול מוקדם של העיתונות המודפסת "האחראית והרצינית" לטובת המעבר המדובר לתקשורת אינטרנטית ("אבא שלי לא נאצי", "הארץ", 11.10). עוד קובע לוי, כי בתקשורת הדיגיטלית - שבה אין היררכיה ואמות מידה מקצועיות - "הכל הולך", ולא קיימת אמינות או הבחנה בין שקר לאמת.

אף על פי שמפח הנפש של לוי מובן ולגיטימי, בתיאורו את המדיום האינטרנטי הוא מפספס את המהות שלו ואת עקרונות הפעולה המרכזיים שעל פיהם הוא מתנהל. בניגוד למצב בפרינט ובתקשורת הממוסדת בכלל, שבו עצם הפרסום הוא המעניק למידע את השפעתו וכוחו, באינטרנט ובעיקר ברשתות החברתיות, הפרסום הוא רק שלב ראשון וחסר חשיבות כמעט. הכוח לא נמצא במדיום ובעורכיו הכל יכולים, אלא בידי הקוראים והקהל הרחב שיפיץ – או יקבור – את הידיעה, ובכך יקבע את מידת השפעתה.

ההיררכיה הנוקשה הנהוגה בעיתונות המסורתית לא פינתה את מקומה במדיום הדיגיטלי-החברתי לאנרכיה משתוללת – אלא דווקא למערכת מורכבת ושוויונית של איזונים ובלמים, שמתבססת על "חוכמת ההמון", מושג שכבר הפך שחוק אך טומן בחובו משמעות עמוקה. לכוחו של ההמון להשפיע על מידת חשיבותה של ידיעה יש יתרונות וחסרונות, אך הניסיון מלמד כי אסור לזלזל בו או לראות בו גורם המשקף רק רייטינג או את המכנה המשותף הנמוך ביותר.

השקרים על אביו של גדעון לוי הם דווקא דוגמה טובה. מי שבקיא בדינמיקות של מנגנון העריכה הקולקטיבי של וויקיפדיה ודאי יודע לומר, כי פריט מידע שכזה לא היה מחזיק מעמד בערך על גדעון לוי יותר ממספר דקות, גם ללא איומים משפטיים. כל אדם שינסה להעלות ערך באינציקלופדיה החופשית יגלה כי עליו לעבור דרך חתחתים לא פשוטה עד שיצליח להוכיח, כי הערך שלו ראוי לפרסום והמידע שהוא מכיל מבוסס ואמין מספיק. באופן דומה די נדיר לגלות תכנים פוגעניים באתרים כמו יו-טיוב או אינסטגרם, אשר מבוססים על בקרה ומשוב של הקהל הרחב, ולא על מנגנון מרכזי וממוסד.

אך מעבר למנגנוני הבקרה ההמוניים שקיימים בכל רשתות המידע החברתיות, דוגמת וויקיפדיה, כדאי גם לשים לב כי במרחב הווירטואלי והוויראלי השמצות וסיפורים חסרי ביסוס מוצאים את עצמם בתוך זמן קצר בבבית הקברות האינסופי של גוגל, ולא בעמודי החיפוש הראשונים שלו. לוי אולי יתפלא לגלות, כי דווקא המאמר שלו עצמו והפרסומים שבאו בעקבותיו בגל"צ ובאתרים אחרים, המובילים כעת בחיפוש בגוגל על אודות העבר הנאצי של אביו, ואילו הניסיון להכפישו זכה למעט מאוד תהודה, ועקב כך גם למעט השפעה וחשיבות. זאת, אף על פי שהוא כבר פורסם לפני מספר חודשים בעיתון הרשת העצמאי "מגפון" על ידי אדם שכינה את עצמו "דודו אלהרר" (ובהתאם למדיום זה לא ממש משנה אם זה באמת דודו אלהרר ההוא).

בשנים האחרונות היינו עדים למספר רב של קמפיינים, שיזמו ארגוני ימין שונים במטרה להכפיש גורמים פוליטיים וארגוני זכויות אדם שונים, אך על פי רוב הם לא הצליחו להתרומם ללא סיוע של מודעות פרסום קנויות או יחסי ציבור שהעניקו להם מקום בעיתונות הממוסדת. דווקא בעיתונות הישראלית המודפסת, שלוי ובני דורו נוהגים להלל, גילינו בשנים האחרונות לא מעט סיפורי השמצה מצוצים מהאצבע, שפורסמו ללא קבלת תגובה או תוך כדי התעלמות מתגובות ענייניות ש"הפריעו לסיפור". כך היה למשל כשניסו לקבוע, כי הקרן החדשה לישראל תומכת בהעלאת התמלוגים על הגז כדי לסייע למצרים, וכי יו"ר הוועדה לבחינת גובה התמלוגים מקורב אליה. במקרה זה כמו באחרים, הציבור הרחב לא קנה את הסיפור ומאות אלפי שקלים שהושקעו גם במודעות קנויות ירדו לטמיון. חלק ניכר מסיפורי ההשמצה שפורסמו בעיתונים בשנים האחרונות התגלגלו קודם לכן באתרי אינטרנט זניחים או בבלוגים חסרי משמעות ולא היו מגיעים לקהל רחב אילולא כתבים ותיקים החליטו בכל זאת לפרסמם.

דוגמאות אלו לא צריכות להקטין ממידת הרלוונטיות או החשיבות של העיתונות המודפסת, אך ניתן ללמוד מהן רבות על הדינמיקה של הרשתות החברתיות ועל היתרונות הגלומים באופיין השוויוני והדמוקרטי, המבוסס על הבחירות של ההמון. דווקא בימים שבהם ברור כי עיתונות הפרינט עומדת בפני שינוי מהותי, כדאי לוותיקי הענף לבחון את היתרונות והחידושים שהמדיום האינטרנטי טומן בחובו, ולמצוא את הדרך להשלים אתו, במקום להילחם בו.

עידן רינג הוא יועץ תקשורת וניו מדיה
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו