בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

משחק ילדים

3תגובות

בעוד שלושה חודשים יצביעו ילידי 1995 בפעם הראשונה לכנסת. אתה מסתכל עליהם ואומר: אלה ילדים. אצלנו הילדות נמשכת לנצח או לפחות עד גיל 45. אנחנו ילדים כל עוד יש הורים בסביבה, גם אם מאכילים אותם בכפית ומחליפים להם חיתולים. אנחנו עוד לובשים מכנסי שלושת רבעי וגופייה עם ציור של סוסון ים, וכבר מתבקשים לחצות את הקו המפריד בין ילדות לקשישות. אין יותר שלבי ביניים, אין נעורים.

המלים "בחור" ו"בחורה" נעלמו מהלקסיקון. לא מדובר רק בשאיפה לעלומי נצח אלא ברצון להתחמק מאחריות, להשאיר את ההחלטות לגדולים ולדחות ככל האפשר את ההתמודדות עם החיים. ממבוגר מצפים שיקבל אחריות על מעשיו, מילד לא. בבית המשפט תמיד אפשר לשמוע אם הטוענת שבנה, בריון אלים ולא מגולח, הוא "ילד טוב שלא פוגע בזבוב".

הילדים הטובים מביאים אתם לקלפי שנים של אינדוקטרינציה מרוכזת: חינוך להליכה בתלם בבית הספר, ציות בצבא, ובית עם הורים שעברו מסלול דומה. בבית הספר מקבל הילד "ערכים" ובצבא הוא לומד שיש ערכים ויש ערכים. יש ערכים אוניברסליים ויש ציוניים, והם לא תמיד חופפים. את הסתירה, אומרים להם המפקדים, הם לא יכולים להבין כי הם בסך הכל ילדים. ילדים, אומרים להם, לא יכולים לראות את "התמונה הגדולה", ומוטב שיעשו מה שאומרים להם ולא יבלבלו את המוח בשאלות על סתירות.

בצבא חשוף הילד לסכנות מבחוץ אבל מבפנים הוא מוגן. אמהות מתקשרות למפקדים לברר אם הילד ישן טוב, אוכל טוב וחובש כובע. האמהות אחראיות לביטחונו והצבא לחינוכו. את השיעור שהילד מקבל בגבול מצרים לא יכול לתת לו שום בית ספר. הורים יושבים מול הטלוויזיה ורואים חייל מגרש פליטים. קשה לזהות אותו. כובע הפלדה הגדול וההסוואה המסורבלת מקשים עליהם, אבל הורים הם הורים. הם מזהים ונחרדים. זה הילד שלהם? הוא הרי ילד טוב, מה קרה לחינוך שלנו, הם שואלים ושוכחים שהם עצמם התחנכו כמוהו.

עוד כתבות בנושא

הילדים הטובים לא מורדים בחינוך שקיבלו, הם בולעים כל מה שמאכילים אותם. "מרד נעורים" הוא מושג ארכאי שהתמסמס כמו שהתמסמסו הנעורים. לפני מאה שנה מרדו צעירי העלייה השנייה בהוריהם, היום נחשב למרדן פרוע במיוחד מי שחוזר בתשובה או מסרב להיות עורך דין, כמו אבא.

בשנה שעברה חזרו להשתמש בתואר "צעיר" שהיה שמור עד אז לילדים פלסטינים. בהפגנות המחאה השתתפו צעירים, לא ילדים. ההורים איכזבו אותם. לא רק שלא טילפנו למפכ"ל להתלונן על המכות שחטפו הצעירים, אלא גם התקשו לעזור להם בשכר הדירה. צעירים נאלצו לקבל אחריות על חייהם וגילו שהפוליטיקאים לא מתלהבים. נוח יותר להתעסק עם ילדים. כמה קל להפחיד ילדים וכמה קשה להפחיד צעירים. יפחידו אותם בפצצה האיראנית, באיום האיסלאמי ובכלכלה האירופית. יגידו שהם קטנים מכדי לראות את "התמונה הגדולה" ויציעו להם לסמוך על מי שרואה אותה, כלומר עליהם.

לו הייתי ילד טוב הייתי מקבל את המשחק שלהם. לו הייתי צעיר הייתי כועס. לפני ארבע שנים הביא הכעס את הצעירים להצביע לגימלאים, ולפני שנה הכעס הוציא אותם לרחובות. היציאה לרחובות בילבלה אותם והתמיכה של הציבור סינוורה אותם. הם התפתו להאמין שהם מייצגים את כולם. הם טעו. הם מייצגים רק את עצמם, הם לא מייצגים את המשפחות העניות, לא את חסרי הדיור ולא את המובטלים הקשישים. הם גם לא מייצגים את הילדים הטובים שהרימו ידיים ואמרו שאין מה לעשות ואין מה לשנות.

הצעירים לא חזרו להיות ילדים טובים והסיבות למחאה קיימות גם היום. כל מי שנכנס לסופר או מנסה לשכור דירה נוכח בזה. הילדים הרעים חייבים להעביר את המחאה מהשדרה לקלפי. הם לא מפלגה, הם תנועה, תנועה סקטוריאלית. הם הסקטור של צעירים מתל אביב והחלום שלהם הוא חלום בורגני על דירה סבירה ועבודה קבועה. חלום כזה לא נשמע מרהיב במיוחד, אבל זה החלום שלהם.

לא מצפים מהם להציג תוכנית מדינית או כלכלית וכדאי שהמצע שלהם יהיה מעורפל כמו הסיסמה "צדק חברתי" שאתה יצאו לרחוב. הבחירה בהם תהיה המשך למחאה, ממוקדת ומפורשת יותר מפתק לבן. הם לא יכולים "להשתלב" במפלגות כי המפלגות שייכות לשיטה שנגדה יצאו, ושלא יעיזו להכריז שהם רוצים "להשפיע מבפנים". המלים האלו שמורות למשא ומתן הקואליציוני של יאיר לפיד.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו