בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

והרי החדשות: השואה נגמרה

83תגובות

ציונות הקטסטרופה איננה מבחינה בין ביטחון המדינה לבין ביטחון האזרח, בין חיסול המשטר הציוני, גם בדרכים אזרחיות-דמוקרטיות או דיפלומטיות, לבין חיסול פיזי של היהודים. במשך שנים חוסר ההבחנה הזה שימש כתירוץ לדיכוי פוליטי. במציאות הנוכחית חוסר ההבחנה הזה משמש לתדלוק מטוסי מלחמה.

ב-1965 נפסלה רשימת "אל-ארד" מלרוץ לכנסת בשל התנגדותה למשטר הציוני ולשלמות הטריטוריאלית של מדינת ישראל, למרות העדר הסמכה בחוק לפסול את הרשימה. בית המשפט חש בנימוקו לשואה; הוא ראה בפסיקתו לקח מהתמוטטות רפובליקת ויימאר, שאין לחזור על שגיאתה. הוא סבר שהתכחשות רשויות המדינה לנצחיות המדינה כעובדה קונסטיטוציונית פירושה "סתירה לעובדת השואה שנתחוללה על עם ישראל בתקופה שלפני הקמת המדינה", וכי "'מטרה לא חוקית' לעניינו היא מטרה השואפת לחסל את המדינה, להמיט שואה על רוב תושביה שלמענם הוקמה, ולהתחבר עם אויביה".

כיום חוק יסוד: הכנסת מונע מרשימה השוללת "מדינה יהודית", מלרוץ לכנסת. מי שיאמץ את משנת אחד העם או את הרעיון של "מדינה ישראלית", פסול, לכאורה, מלרוץ לכנסת. בעקבות זאת, הכלל החוקתי הזה מחליש מאוד את הדמוקרטיה שלה.

המדד של קרל פופר לדמוקרטיה הוא היכולת להחליף את השלטון בדרכים בלתי אלימות. בישראל, חוק היסוד מונע ממי שרוצה להחליף את המשטר הציוני להתמודד בבחירות, והשב"כ מצדו איים לסכל פעילות חתרנית לשינוי אופייה היהודי של המדינה, גם אם תיעשה כחוק. זאת ועוד, קשה לדבר על הסכמה היפותטית מצד הנשלטים, לפחות של הלא-יהודים, לשלטון בישראל, כאשר מי שמתנגד ל"מדינה יהודית", פסול מלהתמודד.

חוסר ההבחנה בין פירוק המדינה לבין רצח עם (ג'נוסייד) עומד כיום ביסוד ההשוואה בין איראן לגרמניה הנאצית. איראן אכן תומכת בהמתת המשטר הציוני. אבל אין פירושו של דבר שאיראן מעוניינת ברצח כל היהודים בישראל, מה שמנוגד מניה וביה לאיסלאם, להיסטוריה של יחסי מוסלמים-יהודים, ליחס השלטון האיראני ליהודים באיראן, ולהצעת מחמוד אחמדינג'אד לקיים משאל עם שייטלו בו חלק הישראלים והפלסטינים.

גם השמדת המדינה במלחמה אין פירושה רצח-עם. האיומים של אחמדינגא'ד חמורים ונלוזים מספיק - אין צורך להפריז בהם עד כדי השוואתם לאיומי היטלר. בישראל תופשים סיסמאות כמו: "למחוק את ישראל מהמפה" כקריאה להשמדה פיזית של היהודים, אולם אם נשבץ הביטוי בהקשרים אחרים, הוא לא ייראה לנו כה איום.

אני דווקא תומך במחיקת הרפובליקה האיסלאמית של איראן ממפת העולם ובהחלפתה, בדרכי שלום, ברפובליקה הדמוקרטית של איראן. אני גם חושב, שג'ורג' בוש צדק, שבעיראק צריך להחליף את המשטר, למרות התנגדותי למלחמה.

למרבה המזל, התברכנו גם באנשי רוח הומניסטיים שהציעו חלופות לשואתיות. פרופ' יהודה אלקנה, ניצול שואה, התריע מפני הניסיון להטביע טראומות שואה בילדים ישראלים, על ידי ביעותם באמצעות ביקורים ב"יד ושם" - חוויה המתפרשת אצלם כקריאה לשנאה עיוורת ומתמשכת. הפליא מכולם המשורר, ט' כרמי, שמתוך עבודתו בבית יתומים של ילדים יהודים ניצולים הבין, שהם אינם רוצים להיות מצבות חיות: כרמי השים בפי הדמות של "לא-אמי", המגלמת את הסמכות המוסרית בבית היתומים הניצולים, בחירה באופציה של שכחה. מבחינתה: "אש-התמיד/ אש-התמיד -/ תמיד תכבה". בכך כרמי למעשה מאמץ את תפישתו הפסיכו-תרפויטית של ניצול השואה ההומניסט ויקטור פרנקל, הדוגלת במבט אל עתיד, חלף נבירה בטראומות.

ייטב אף מאוד אם הישראלים יבינו את מלותיה של לאה גולדברג ב"בעלת הארמון", המושמות בפי דורה שמנסה לשכנע את הנערה היהודייה להפסיק להסתתר בארמון: "זו האמת, חביבה. המלחמה נגמרה מזמן. היטלר הושמד, הנאצים נוצחו. הרי משום כך אנחנו כאן. הוא ואני. שני יהודים. הלוא רואה את: אנחנו חופשיים ואיננו מפחדים... ובכן, המלחמה נגמרה. את חופשייה. את יכולה ללכת לכל מקום, לעשות ככל העולה על רוחך".
במחשבה שנייה, מה טוב שהקומיסרים אינם מצליחים לפענח את המחזה החתרני הזה, המקיש מחיי היהודים בישראל לחיי הפליטה היהודייה בארמון, שמושתתים על כך שמי שבתחילה הציל אותה (ואחר כך ניצל אותה) מוליך אותה שולל, שהמלחמה טרם נגמרה, ולכן היא צריכה להמשיך ולהסתתר בארמונו. בזכות זאת המחזה נלמד במערכת החינוך, אפילו ששם לא שמעו את החדשות: השואה נגמרה.
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו