בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הלך לו, לנתניהו

78תגובות

כיצד הצליח ראש הממשלה ה-17 של מדינת ישראל גם לייצב את עצמו כפוליטיקאי ימני מובהק, אפילו קיצוני, וגם לא לאפשר שום מקום לאלטרנטיבה לדרכו? זהו מקרה חסר תקדים בדמוקרטיה הישראלית, אשר מוסדותיה הדמוקרטיים עדיין פועלים במלוא אונם והפיגורה של נתניהו, המתלהמת, המשקפת חופש ותסיסה של השיח, היא חלק ממנה. הפיגורה הזאת מבקשת אלטרנטיבה, אך זו משום מה אינה בנמצא. התשובה לשאלה זו איננה שאין מועמד בשיעור קומתו (זיכרו, נתניהו עצמו הפך למטאור כשגבר על אישיות פוליטית שהיתה מבוססת לאין שיעור יותר ממנו - שמעון פרס), אלא שאין לו אלטרנטיבה אידיאולוגית במלוא מובן המלה.

דומה שמעולם לא זכתה ישראל לראש ממשלה כמוהו, שנבחר בשל היותו ימני וגם סיפק את הסחורה הימנית. במידה רבה אין זו הגזמה לומר שנתניהו הוא פוליטיקאי עקבי, מנומק, ואפילו ישר. רק אנשי השמאל חלמו שהוא, כמו מנחם בגין, יביא את השלום בקואליציה הימנית היציבה שהקים. הוא לא. לא לשם כך נבחר. תהיה אשר תהיה המטרה האידיאולוגית הסופית שאליה הוא חותר, אין ספק שנתניהו אינו מעוניין בשלום; להיפך, הוא חותר למלחמה. חתירתו לתקיפה באיראן משמעה פשוט מאוד שישראל תהיה מדינה תוקפנית, ולא רודפת שלום.

נתניהו הוא תומך נלהב של מועמד הימין באמריקה. הזהות בין השניים גם היא חסרת תקדים. אנחנו נוטים לתקוף אותו בטענה שאינו מבין את כללי המשחק, אך מדוע שלא נשמח על כך שהפוליטיקאי הבכיר בישראל איננו פוליטיקאי במובן הרע של המלה, אלא כזה שתוכו כברו? מצד אחד הרי הוא חבר של מיט רומני, ומצד אחר, הוא באמת ובתמים חושש מברק אובמה - בעיניו עוכר ישראל במלוא המשמעות הפטאלית של המלה.

מעולם לא היה ראש ממשלה ישראלי ימני כל כך, הן מבחינה המדינית והן מבחינה הכלכלית. ככלל, רומני בהתבטאויותיו הפזיזות מתגלה כפרשן המהימן ביותר למדיניות נתניהו: אין מטרה סופית מלבד התשת השלום (והפלסטינים כמובן). יש להניח, שנתניהו הוא שמרן אמיתי במובן האמריקאי של המלה, ושאין לו שום סנטימנטים לחלשים כלכלית, כמו גם למיעוטים.

אך כאן העניין המעניין באמת: בעוד למועמד הימין האמריקאי יש אלטרנטיבה ברורה, מוחצת - סמל של שלום, סובלנות, תמיכה במיעוטים, חיזוק הקהילה הלהט"בית, וחקיקת חוקים הממתנים את הקפיטליזם לטובת כלל האוכלוסייה - כאן בישראל ניתן רק לחלום על אלטרנטיבה דומה. שם, בארצות הברית, רומני, למרות התחזקותו בסקרים, מייצג מבחינה אידיאולוגית מיעוט של אנשים עשירים ושמרנים. לעומתו הנשיא המכהן אינו מפחד לומר שהוא בעד נישואים חד-מיניים, ולמרות זאת, ואולי דווקא משום כך, הוא מוביל בסקרים.

נתניהו, במהלך הימני שלו, מיטיב עם השיח הדמוקרטי הישראלי: מן הראוי שהימין יהיה ימין. מדיניות נתניהו גם השיגה הישגים, לשיטתה: יציבות ואף שגשוג כלכלי, עליונות מתמדת של הצבא הישראלי והשקטת הגבולות באמצעות כוח צבאי מוחץ. לו הייתי שמרן, הייתי בוחר בו בגאווה.

יתר על כן, נתניהו חזק כל כך, שחזונו הכוחני הולך ומתעצם ומתחדד: הוא ממש רוצה מלחמה עם איראן. המלחמה הזאת קרוב לוודאי לא תהיה סערה גדולה כל כך כמו שצופים רבים. כל מה שהיא תביא הוא חורבן של השלום עם הפלסטינים, חיזוק הימין הישראלי, וחיסול כל שאיפה לרפורמה במדיניות החברתית.

ההקצנה המבורכת הזאת של הימין חייבת לעורר הקצנה מקבילה גם בשמאל, ורק זו תוכל אולי לתת לשמאל תקווה. כל אלה שחושבים שיש להציב אלטרנטיבה לנתניהו חייבים - כמו אובמה וכמו אמנים אמריקאים מובילים, למשל מדונה - להצהיר על כל החבילה, באומץ ובגאווה, ולומר: אנחנו מתנגדים למלחמה, ובכך גם לכל פעולה תוקפנית יזומה מצדנו. אנחנו מתנגדים לשימור המצב הקיים ומייחלים בכל לבנו לרפורמה כלכלית, שתיתן לעשירים קצת פחות ולעניים יותר. אנחנו מתנגדים לכיבוש, ומתנגדים גם לגזענות הישראלית כלפי הערבים. אנחנו רוצים שוויון מלא שלהם, ומבינים שבכך נצטרך לוותר על עליונותנו. אנחנו בעד שמירה על חופש הדת מכל משמר, ואין זה סותר את תמיכתנו בשוויון מלא להומואים ולסביות.

נראה אותך, שלי יחימוביץ', ואתכם, מובילי המאבק החברתי, ואותך, יאיר לפיד, ואותך ציפי לבני. האם אתם מבינים את הדמוקרטיה טוב כמו ראש ממשלתכם? האם אתם מבינים שאזרחי ישראל צריכים לבחור בין שתי אלטרנטיבות? האם אתם מבינים שמעולם לא הוצב לפנינו אתגר דמוקרטי כמו זה שמציב נתניהו? זוהי הגדולה שלו, ואיפה אתם?

ואולי השאלה חריפה הרבה יותר, ואנשי השמאל צריכים לתהות מדוע הם מגדירים את עצמם כספיחים של המרכז השמרני, ולא עומדים "לפני המחנה", ומאגדים את הריבוי, ומכילים את כל החבילה, ולא רק חלקים ממנה? לא רק מוחלשים כלכלית, או רק פלסטינים, או רק הומואים, אלא בהחלט ודווקא גם וגם וגם. האין השיח בישראל משובש מן היסוד כשהוא תולה את שלטונו הבלעדי של המלך ביבי בכך שאין אישיות אחרת שיכולה לגדולתו?

נתניהו הצעיר היה חדור אמונה אידיאולוגית, והודות לכך הביס את זקן הפוליטיקאים, שנהנה אז מיתרון עצום עליו בעקבות רצח יצחק רבין. גם ההצלחה המסחררת של אובמה בבחירות הקודמות נבעה לא רק מהעייפות מבוש, אלא מההתלהבות מאובמה, מהאמת שלו, מהאומץ האידיאולוגי שלו. אלה הם הדברים שעדיין אינם בנמצא בישראל, ולכן הדמוקרטיה שלנו עדיין מוגבלת תמיד, והימין שלנו עדיין, תמיד, בווריאציה כזאת או אחרת, נמצא בשלטון.

הכותב הוא דוקטורנט לספרות יהודית השוואתית בפורום אירופה באוניברסיטה העברית
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו