בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גם עולים, גם פליטים

37תגובות

האם היהודים שהגיעו לישראל מארצות ערב היו פליטים? עודה בשאראת במאמרו "שיבה או פיצויים לפליטים היהודים" ("הארץ", 9.10) קובע שכן, ובאותה הזדמנות הוא מתחשבן עם האידיאולוגיה הציונית. לדבריו, אם יהודים אלה היו פליטים, אי אפשר לראות בהם עולים השבים למולדתם, כפי שישראל הגדירה אותם. את העוול שנעשה להם יש לתקן, לדבריו, על ידי מתן זכות שיבה לפליטים היהודים - רעיון ששום ציוני אינו אמור לכאורה להתלהב ממנו.

אולם האמת היא, שמבחינה זו אין שום הבדל בין יהודי ארצות ערב ליהודי אירופה: כל גלי העלייה היו מורכבים מאנשים שמבחינת היחס אליהם בארצות מוצאם היו פליטים, ואילו מבחינת האידיאולוגיה הציונית הם היו עולים השבים למולדת. גם יהודי גרמניה בשנות ה-30 היו פליטים, מבחינת היחס אליהם בגרמניה, ואילו מבחינה ציונית הם היו עולים וחלוצים. כך גם היהודים שיצאו מפולין האנטישמית ואלה שיצאו מרוסיה הצארית בעלייה הראשונה, השנייה והשלישית, שלכל אחת מהן קדמו פוגרומים.

בכל גל עלייה גדול היו העולים פליטים, והפליטים היו עולים. לא ברור מדוע כל זה אמור להפריך את האידיאולוגיה הציונית. לטעמי, הציונות מקבלת חיזוק מוסרי דווקא לאור עובדות אלה.

האם אהבו יהודי ארצות ערב את מדינותיהם? יש להניח, שרבים מהם אכן אהבו. מידה נאה היא לאדם לאהוב את הארץ שבה נולד וחי, בלי קשר למורכבויות של זהותו. גם יהודי גרמניה אהבו המדינה, את שפתה ואת תרבותה, וכך גם יהודים בארצות אירופיות אחרות; במקרים רבים גם הציונים שבהם. אלא שזאת היתה אהבה חד צדדית - גם באירופה וגם בארצות ערב. ואם אדם אוהב את הארץ שנולד בה, האם לא ייתכן שיש לו זיקה גם לבני עמו בארצות אחרות, ולארץ אחרת שהוא רואה אותה כמולדת עמו?

את שאלת הזהות של יהודי ארצות ערב, כמו זאת של יהודי אירופה, על כל המורכבות שבה, ראוי להשאיר ליהודים האלה, ולא לנסות לקבוע להם את זהותם על פי נוחות הצד הערבי בסכסוך - כשם שלא ישראל תקבע את זהות הערבים הפלסטינים.

בשאראת מודה שהיתה רדיפה של יהודים בארצות ערב, והוא מגנה אותה. את האחריות הוא מטיל על המשטרים הריאקציוניים שנתמכו בידי בריטניה, דוגמת המשטר בעיראק. אבל האמת היא, שהמשטרים הפרוגרסיביים כביכול בארצות ערב, שנתמכו בידי הסובייטים, רדפו יהודים לא פחות מקודמיהם הריאקציוניים, ולפעמים אף יותר מהם. הבריטים והסובייטים אינם אשמים בכך; כל חברה צריכה לקבל אחריות למעשיה.

ברור שמה שקרה ליהודים בארצות ערב הושפע מהסכסוך בארץ - כשם שגם מה שקרה לערבים בארץ הושפע מהסכסוך הזה. אולם אם הסכסוך כאן הפך את חיי היהודים בעולם הערבי לבלתי אפשריים, סימן הוא שיהודים אלה לא נתפשו אצל שכניהם הערבים כבני עמם, ואפילו לא כבני חסות הראויים להגנה. די בכך כדי לספק הצדקה לציונות, גם למי שסבור שלא היתה לה שום הצדקה אחרת.

אשר להצעה לתת לפליטים היהודים זכות לבחור בין שיבה לבין פיצויים - זו, בניגוד למה שנדמה כנראה למציעים, עסקה מצוינת לישראל ולישראלים רבים. ישראל יכולה מצדה לאמץ את הרעיון ולהסתכן בכך שהמוני היהודים המזרחים יבחרו לנטוש אותה לטובת מדינות ערב. לא יהיה כדאי לאיש לעצור את נשימתו בציפייה לנטישה כזאת. אלה שלא ירצו לעבור למדינות ערב יוכלו, על פי הצעה זו, לקבל פיצויים על הרכוש היהודי העצום שנשאר בארצות אלה.

אולם מאחר שישראל אינה מוכנה לקבל זכות שיבה פלסטינית לתחומה, לא סביר שתדרוש - גם אילו רצתה בכך - זכות שיבה ליהודי ארצות ערב. לעומת זאת, ישראל רשאית, גם לשיטת בשאראת, לדרוש שהיהודים האלה יקבלו פיצויים. הסיכוי שדעת הקהל בעיראק או במדינה ערבית אחרת תסכים לשיבת היהודים או לתשלום פיצויים על רכושם הוא בלאו הכי כמו הסיכוי שגוש אמונים יתמוך בסיום הכיבוש.
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו