בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הבדידות היא הבעיה

7תגובות

סיפורו של ירון סגל, הפיזיקאי הצעיר ששם קץ לחייו בתא מעצר במדינת קולורדו לאחר שנחשד בעבירות פדופיליה, הוא סיפור מעניין בכמה היבטים. עלילת חייו של סגל אכן יכולה להיקרא כטרגדיה יוונית: זינוק מטאורי של מדען ישראלי מוכשר, שסופו בהתרסקות. מעיון בעדויות בכתבה שפורסמה עליו ("ההבטחה הגדולה והטרגדיה של ירון סגל", מאת דליה קרפל, "הארץ" 28.9), אמנם נדמה שמדובר באדם אקסצנטרי, אך לא כמי שיסתבך בקלות בפרשה כזו.

מעבר להיבט האישי, עולות מהסיפור שאלות על הגבול הלגיטימי של התערבות שלטונית. האם השימוש היזום בסוכנים סמויים באינטרנט - שכמוהו נעשה נגד פדופילים לא פעם גם בארץ - מוצדק בדמוקרטיה, או שהוא בגדר הדחה פסולה? השאלה עולה ביתר שאת כאשר המשטרה משתפת פעולה עם עיתונאים, כמו שנעשה בסדרת התחקירים "ילדות בסכנה" של דב גלהר בערוץ 10. לאחר ששוחחו עם תחקירנית התוכנית בצ'טים ברשת, הגיעו הפדופילים למקום המפגש, שם עצרה אותם המשטרה לעיני המצלמות.

כדאי לשאול האם נערכת הבחנה בין אנשים בעלי פנטזיה פדופילית לא ממומשת, לבין אלה שביצעו את זממם בפועל. אתר כמו "תנו לגדול בשקט", המוקדש לחשיפת פרטיהם האישיים של חשודים בפדופיליה ואסירים משוחררים, מלמד על הסנטימנט הציבורי ביחס לפדופילים: מלבד חוסר האמון ביכולת השיקום של שירות בתי הסוהר, עולה ממנו השקפה לפיה לא רק המעשה הפלילי, אלא עצם נטייה הפדופילית היא מעין פעולה עבריינית.

יש לשער כי איש אינו בוחר להיות פדופיל מרצונו. לא קשה לדמיין עד כמה חייו של פדופיל קשים, בעת שהוא קבור עמוק בארון. לא זו בלבד שאין לאותו אדם כל דרך חוקית לממש את תאוותיו, הוא גם לא חולם לזכות באמפתיה מצד קרוביו, חבריו ומשפחתו. בנוסף, ברור לו כי נכונות לטפל בנטייתו ולשנותה, עלולה להציב את פרטיותו וחירותו בסכנה; המטפל הסביר עלול לחוש שחלה עליו חובת הדיווח על פציינט שכזה, ולהוציא את הסוד האפל לאוויר העולם.

הבדידות הזאת היא לב הבעיה.

הרב אברהם יהושע השל הציע בכתביו מבט יהודי חדש על העולם. בהכללה גסה, הוא ניסה לכונן אלטרנטיבה לתפישת המוסר המערבי, לפיה כל אדם נברא בצלם, וכן חלופה לתפישת התרבות המזרחית, הרואה בכל בני האדם חלק מאורגניזם אחד. הזווית היהודית של השל גוזרת את זכויות האדם מאהבתו של האל לכל ברואיו. כמו שאולי אמר המחזאי הרומי פובליוס טרנטיוס אפר, "אנושי הנני, וכל דבר אנושי אינו זר לי".

הדרך להתמודדות וטיפול בתופעת הפדופיליה צריכה להתחיל דווקא במרחב האינטימי ש"בין אדם לחברו", ולא בנקודה שבה נאלצים להתערב, בדיעבד, שוטרי חרש מקוונים וגורמי פיקוח ואכיפה. מתבקש שינוי דרמטי של התפישה התרבותית ביחס לנטייה הפדופילית: יש לראותה כתופעה אנושית, חוצה זמנים ותרבויות, אשר ראוי לגלות חמלה כלפי הסובלים ממנה, ממש כשם שאנו דורשים מהם, הפדופילים, לרחם על ילדי הגן.

המפתח לצמצום הפגיעה בקטינים הוא בחשבון נפש חברתי נוקב על יחסנו למבוגרים ולמתבגרים הללו, החיים בינינו כחריגים. במידת הרגישות וביכולת להטות אוזן קשבת גם למה שנתפש כביזארי ומפחיד. המפתח הוא בהבנה שירון סגל נכלא ומת לא מפני שהיה גאון, תמהוני או סוטה, אלא בעיקר מפני שהיה לבד. הוא מת מבדידות.

הכותב הוא תלמיד לתואר שני בהיסטוריה באוניברסיטת בר אילן
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו