בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שלי יחימוביץ' וקללת פאוסט

תגובות

שלי יחימוביץ' היא קוראת התיגר הרצינית היחידה על בנימין נתניהו. אף שהיא מכירה את "פאוסט" - דימוי מוקדם לאתגר המודרניות - לא מיותר להזכיר את העיקר: פאוסט עשה עסקה עם השטן, מפיסטו - הצלחה תמורת הנפש. ביהירותה, נוטה יחימוביץ' לזלזל לפעמים בוותיקי מפלגתה (באופן שבו עלולה נבחרתה להיראות כמו קורס מדריכים בנוער העובד), אבל חמור מזה: נראה כאילו טרם הפנימה את מעמדה ההיסטורי, הרבה מעבר למה שהמזלזלים בה מודים: הנהגת השמאל הישראלי.

מלינים נגדה שהיא עוסקת "רק" בעניינים חברתיים. לזכותה ייאמר, כי עוד בהיותה עיתונאית הבינה את חשיבות חזרתו של השיח הכלכלי אל הפוליטיקה, ואת מה שמתחשר, אפילו מעל לשכבות שעד לפני דור לא ידעו פחד ממחסור.

עוד מלינים נגדה, שהיא בעלת ברית של ה"וועדים החזקים". טוב שכך. הרי אי אפשר להתרגש למראה ההפגנות בספרד, ולא להבין ש"הוועדים הגדולים" הם מפתח לכל שינוי חברתי אמיתי. יחימוביץ' מבינה זאת ואינה נרתעת מההסתה נגדה, זהו שיח ימני שגם אנשי "שמאל" נלכדים בו.

ואולם, יחימוביץ' היא המנהיגה הראשונה של מפלגת העבודה, זה שנים, המעזה לומר לבוחריה שהכיבוש לא מעניין. האם מדובר רק ב"טקטיקה", כדי לזכות בקולות הימין? והרי עמיר פרץ נהג אחרת - הציג את עצמו, בעקביות, כיונה מובהקת - ולמרות זאת גייס בוחרי ליכוד לעבודה. לא היוניות הכשילה אותו. יכול בהחלט להיות, שהיא, כמו יאיר לפיד, מחפשת מנדטים מעבר לקו הירוק. אין בטקטיקה הזאת כדי להרגיע: בינתיים תרומתה של יחימוביץ' לשיח הפוליטי, כמו זו של מחאת 2011, היא גם סילוק הפלסטינים ממפת הרגישויות של השמאל. וגם כאן יכולה יחימוביץ' לומר: קדמתי ליאיר לפיד ולמחאה.

עוד כתבות בנושא

גרוע מזה, לא מדובר בטקטיקה. היא אינה אומרת דבר על הכיבוש, משום שאינה רוצה להתחייב על תנאים שבגללם לא תשב עם מישהו מ"השותפים הטבעיים" בקואליציה. בדיוק בנקודה זו אורב מפיסטו כדי לאסוף מתומכיה את ליטרת נפשם בבוא היום. האם המוני מצביעים מן השמאל יצביעו בעד קואליציית נתניהו-ליברמן-סער?

יחימוביץ', אומר החשש, אינה רוצה להיות באופוזיציה, קצרה רוחה. נניח לצידוקים, הם מסתכמים, כמו תמיד, ב"הלכתי לפוליטיקה בשביל להשפיע, לא בשביל לדבר". משהו השתבש בהבנת השמאל עתיר העלומים את הדמוקרטיה הפרלמנטרית. בכנסת צריכה לבעור אש תמיד של עימות, לאו דווקא הצעות חוק, גם הצעות לסדר, נאומים, אי אמון, קריאות ביניים, שאילתות קולניות, והכל - כדי להעצים מאבק חוצה מפלגות מחוץ לכנסת.

נכון, מאז היתה קדימה לסיעת האופוזיציה הראשית, נהפכה המליאה לאולם מנומנם, אבל הכנסת, לפני כל דבר אחר, היא זירה טובה למאבק, משום שהיא נמצאת במקום טוב באמצע.

אותה אמונה מעקרת ב"שינוי מבפנים", אין משמעה לחבור לשלטון. אם יחימוביץ' לא תהיה ראש הממשלה הבאה, עליה להיות ראש האופוזיציה, ולא שרה בחבורת ליברמן-נתניהו-סער. דווקא מי שמאמין כי השינוי יבוא דרך הקלפי, צריך לזכור כי אי אפשר בלי אופוזיציה לוחמנית, שתזין את מאבקי הרחוב ותיזון מהם.

הנה תסריט אפשרי לקללת פאוסט: השמאל יצביע בעד יחימוביץ' ובני טיפוחיה, האנטי-הטייקונים ולוחמי שקשוקה אחרים, בשם כל מה שבוער כרגע. אחר כך, עם בוא האינתיפאדה - לא צריך היסטוריונים בשביל לחוש את בואה - שוב יתייבש דור מצביעים אופטימיים מציניות, בדיוק כמו הדור האבוד של מרצ באוקטובר 2000. והאמונה בדמוקרטיה? תיקבר עוד יותר עמוק תחת מצבת הפרגמטיות. לא לשם כך מניפים את סתיו שפיר, הדגל האדום.
 

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו