נגד חרם פנימי

עמליה רוזנבלום
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עמליה רוזנבלום

בשנה האחרונה גדל בעקביות מספר המדינות והארגונים בעולם שקוראים לסמן מוצרים מההתנחלויות ולהחרים אותם. החרם המופעל עלינו מבחוץ מעלה את השאלה האם גם על הישראלים המתנגדים לכיבוש לנקוט פעולה דומה. כביכול, התשובה חיובית: מי שמתנגד להתנחלויות צריך להחרים מוצרים מההתנחלויות. הכוח הצרכני הוא מהכלים היעילים ביותר שיש בידי האזרח. אבל ייתכן שבמקרה שלנו עדיף להשאיר את החרם לצרכנים זרים, ולא להחרים את עצמנו.

סיבה אחת שלא להצטרף לחרם הבינלאומי היא ממדיה של ישראל. אנחנו חיים במקום קטן מאוד, שהתלות ההדדית בין הגורמים העסקיים השונים בו גדולה ביותר. פרנסתו של החקלאי הפלסטיני עשויה להיות תלויה בפרנסת המתנחל שיושב על אדמתו. פגעת באחד - פגעת בשני. בגלל קשרי הגומלין האלה, קשה לסכל באופן ממוקד את הביצה שהוטלה בהתנחלות, ולוודא שהדבר לא גורם לנזק מיותר למעגלים כלכליים נוספים הסובבים אותה.

מדור הזירה

סיבה שנייה היא שעד שהביצה מהשומרון מגיעה למדף בחנות, היא כבר הספיקה להתחפש לביצים אחרות. במקרים מעטים המסלול השיווקי של הביצה מאפשר לנו לזהות את התנאים הפוליטיים האמיתיים שבהם היא הוטלה. ברוב המקרים לא יכול צרכן מן השורה לזהות את "הביצה שהתחפשה", ולאתר את מקורה. לכן, יותר משהתמקדות במקרים האלה משנה את המציאות, היא מעודדת אשליה עצמית בקרב הצרכנים הביקורתיים.

כפי שאמר ל"הארץ" לפני כחצי שנה החקלאי המתנחל אברי רן, המחזיק בשטחים בחווה בשם "גבעות עולם": "כיום, 99% מהסחורה של 'גבעות עולם' לא נמכרת בשם 'גבעות עולם'. וככה שמאלנים, הכי שמאלנים, בסופו של דבר קונים את הסחורה של 'גבעות עולם'".

אבל גם אם סימון מושלם של המוצרים היה מונע את בעיה הזאת, ישנה סיבה נוספת להימנע מהחרמה עצמית. בגלל ממדיו הצנועים של השוק הישראלי, פעמים רבות התחליפים למוצרים מקומיים "נגועים" הם מוצרים מיובאים. אבל כל מה שעומד לזכותם של המוצרים המיובאים האלה היא העובדה שאנחנו למעשה לא יודעים עליהם מאום.

ניקח לדוגמה בחירה צרכנית פוליטית מסוג אחר: תחליפי חלב. חלק מהצרכנים הישראלים מסתייגים ממוצרי חלב מתוך אידיאולוגיה טבעונית. יש מי שנמנעים גם מלקנות את תחליפי החלב הישראליים, המיוצרים על ידי המחלבות הגדולות, כדי לא לחזק כך בעקיפין את "תנובה". אבל האם תחליפי חלב מבוססי סויה של חברות זרות, הנמצאים בחנויות רבות בארץ, הם אלטרנטיבה ראויה? האם אנחנו יכולים להיות בטוחים שאותן חברות זרות אינן קשורות בשערוריות סביבתיות וחברתיות?

במלים אחרות, החרמת המוצרים מהשטחים כמייצגי הרוע, עלולה להיות נאיבית לא פחות משנאת הטייקונים המקומיים, שבסך הכל מובילה אותנו להיות תלויים בחסדיהם של טייקונים זרים, שעל הסודות האפלים שלהם אנחנו יודעים אפילו פחות. חרם צרכני הוא אקט חשוב, אבל ישראלי שמבקש להחרים מוצרים מההתנחלות משול למי שמחפש מתחת לפנס. יש סיכוי שהוא ימצא שם משהו, אבל לא בטוח שזה יהיה המטבע שלו.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ