בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שנור זה לא ציונות

60תגובות

הפעם הראשונה שכתבו על בנימין נתניהו בעיתון "דבר" היתה בספטמבר 1976, חודשיים לאחר נפילת אחיו יוני באוגנדה. כתב העיתון, טוביה מנדלסון, סיקר מסע של המגבית המאוחדת מארה"ב, שהביאה לכאן מיליונרים תשושים למסע תרומות. מנלדסון תיאר את הצגת המסכנױת של ראשי המדינה, כדי לשנורר כמה דולרים. הוא תיאר כיצד הובא נתניהו כ"הפתעת הערב". האח השכול הטרי כבש את לב הנוכחים. הוא דיבר "באנגלית רהוטה" על אחיו המנוח, "הופעה מכובדת, אפילו מרשימה". "אבל האמת נשארת כפי שהיא", הוסיף מנדלסון, "צריך למכור להם הכל, כדי להניעם לתרום".

36 שנה חלפו, ודבר לא השתנה. מנהיגי ישראל אוהבים להיפגש באותו מקום, בהילטון, ולאכול "סלמון מעושן ורדרד ורך" עם נדיבים מארה"ב, במאמצים עילאיים להגיע אל כיסם. תרבות השנור כבר נהפכה להוויה. אילי הון אמריקאים זוכים ליותר קשב מראש הממשלה מאשר מעמד הביניים של גוש דן. פסגת החלומות של כל עסקן היא להתחבר לעטין מחו"ל שיזרים לו כסף לפרויקטים, למוסדות.

הסידור נוח לכולם. לתושבי ישראל זה נראה נורמלי שמשפחות מחו"ל מממנות בעבורם מבנים באוניברסיטה או אמבולנסים, ושהאגודה למען החייל בארה"ב מממנת צרכים בסיסיים של חיילים, במקום המדינה ששולחת אותם לחזית.

ההישג המרכזי של הציונות הוא החלפת היישוב היהודי הישן והדלפון בחברה בת קיימא. יש משהו עגום בהישענות המדינה על תרומות מחו"ל. אנחנו כאן כבר 64 שנה - יש לנו רופאים מצוינים ומסעדות נהדרות, מוסדות השכלה גבוהה מפוארים וחיי יום-יום נורמליים בדרך כלל. נכון, מחירי הדיור בלתי נסבלים והביורוקרטיה מייאשת, אבל בארה"ב הכל מושלם?

אחת הסיבות לתופעת השנור היא כמובן רצונם של יהודי התפוצות להיות מעורבים, להרגיש יהודים וציונים. הגיעה העת להגיד ליהודי התפוצות די, ישראל לא זקוקה לתרומות. ימי הקופה הכחולה נגמרו. ישראל זקוקה לאנשים טובים שיחיו כאן, יגדלו ילדים, ייצרו, יקנו, ילמדו וינפשו. מי שהמדינה לא מספיק טובה בעבורו כבית, שיוותר על הצ'ק ועל המעורבות מרחוק.

מי שנשאר בחו"ל עושה זאת לא כי לא היתה לו הזדמנות לעלות. הוא כנראה לא רוצה. מנהיגי הציונות בארה"ב מתגאים במעורבות בלובי הפוליטי, בתמיכה בעת צרה ובתרומות. בעיניהם גם זו ציונות. הגיעה העת להעמידם על טעותם.

טוני גלברט מ"נפש בנפש": ציונות זה לא לגור בבית עם בריכה בפלורידה ולשלוח יהודים לגור בארץ. ציונות זה לגור בארץ בעצמך. מרסי נתן מ"נשות הדסה": ציונות זה לא לשלוח צ'ק שנתי להקמת מחלקה חדשה בבית חולים, אלא להיות כאן, ולחכות חצי שנה בשביל תור לכירורג שד.

לי רוזנברג מאיפא"ק: ציונות זה לא להסתובב בקוקטיילים בוושינגטון. ציונות זה לעבור לישראל ולגייס את היכולות הפוליטיות שלך לשינוי שיטת הממשל הרקובה, למשל. בריאן לורי מהקרן החדשה לישראל: ציונות זה לא להטיף מסן פרנסיסקו על שלום ואהבה. ציונות זה להיות כאן בהפגנות ביום שישי נגד הכיבוש.

שלדון אדלסון: ציונות זה לא לשלוח נערים ונערות לטיול בארץ במסגרת "תגלית", אלא לגור כאן כדי שמצדה והכותל המערבי יהיו חלק מהחיים היומיומיים של ילדיך. רק אל תביא אתך את הקזינו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו