${m.global.stripData.hideElement}

 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נא להכיר: הישראלים

245תגובות

נעים מאוד, אנחנו גזענים ואנחנו חיים באפרטהייד. סקר "דיאלוג" ו"קרן ישראלה גולדבלום" שפורסם שלשום ב"הארץ" הוכיח את מה שידענו תמיד, גם אם באורח בוטה פחות. חשוב להכיר באמת שהוטחה בפרצופנו ובפרצוף העולם (שם עורר הסקר הדים רבים), אבל חשוב עוד יותר להסיק ממנה את המסקנות המתחייבות.

עשיית שלום תהיה במציאות הנוכחית אקט כמעט לא דמוקרטי; רוב הישראלים אינם רוצים בו. גם חברה שוויונית וצודקת תיחשב למעילה ברצון של רוב הישראלים; גם בה הם אינם רוצים. טוב להם עם הגזענות, נחמד להם עם הכיבוש, נעים להם עם האפרטהייד - כה טוב להם בארץ הזאת, כך הם אומרים לסוקרים.

עד שלא תקום הנהגה אמיצה, כזאת שמופיעה לעתים נדירות בהיסטוריה, שתנסה לשנות את הלוך הרוח הלאומני והגזעני, אין טעם לייחל לשינוי שיבוא מלמטה. הוא לא יבוא, הוא אינו יכול לבוא, כי הוא מנוגד לרצון של רוב הישראלים. יש להכיר בכך.

גם העולם מוכרח להכיר בכך. מי ששואף להגיע להסדר ומחבר תוכניות שלום תקופתיות צריך להכיר סוף סוף בכך, שהישראלים אומרים לו בפשטות: לא, תודה, איננו מעוניינים. גם על העולם הערבי להכיר בכך, שהסקר הזה (ודומיו) הוא נאום בר אילן האמיתי של ישראל.

קשה להלין על הישראלים. שנים של שטיפת מוח, הדמוניזציה והדה-הומניזציה של הערבים בכלל והפלסטינים בפרט, עם שנות הטרור האכזרי, נתנו בהם אותותיהם וחרצו בהם צלקות. מה, לכל הרוחות, רוצים מהאזרח הישראלי, הנחשף מדי יום לתקשורת שמספרת לו, למשל, שביקור אמיר קטאר בעזה, שבא לתרום מאות מיליוני דולר להקמת כבישים, הוא "קטאר לטרור" (כלשון הכותרת הראשית של "ישראל היום" אתמול)? למה ירצה להשיג שלום עם מי שמוצג לפניו באורח שיטתי, זה עשרות שנים, כמי שרק רוצה להשמידו?

למה יסכים הישראלי הממוצע לכך שבכיתת בנו ילמד תלמיד ערבי ובבית הדירות שלו תתגורר משפחה ערבית, אם מעולם לא פגש בערבי, זולת המחבל, הפושע או הנחשל, הדימויים היחידים שלהם הוא נחשף? למה יחשוב שאפליית ערבים במשרדי הממשלה היא משהו רע, אם המציאות היחידה שהוא מכיר היא ערבי כפועל הביוב או מטאטא רחובות, ואינו יודע שיש ערבים שמסוגלים ליותר מכך?

הרי גם החילונים, ששיקפו בסקר עמדות סובלניות יותר, אינם יודעים במי המדובר: מתי פגשו ערבי? מתי פגש בו ילדם? ואיזה ערבי פגשו, זולת השליח מהמרכול, הירקן השכונתי, שוטף המכוניות, הטפסן או מערבב הטיח אחמד? שלא לדבר על הפלסטיני: בפעם האחרונה (והראשונה) שנתקלו בו, אם בכלל, זה היה בשירותם הצבאי, דרך כוונת הרובה, כחפץ חשוד ומסוכן.

שטיפת המוח הזאת אינה מנקה את הישראלים מאחריות. אמנם מערכת החינוך ועוד יותר מכך התקשורת מסיתות ומלבות, משניאות ומפחידות, אבל הן עושות כך כדי לקלוע לטעם הקהל שלהן. מעגל קסמים מייאש, שבו לא ברור מה קדם למה.

הרי אילו היתה התקשורת הישראלית סבורה ששטיפת המוח שלה היא לזרא לצרכניה, היא היתה חדלה ממנה מזמן. אבל היא יודעת את נפשם. גם המערכת הפוליטית יודעת את נפש בהמתה. לכן נקלענו עכשיו למרוץ המטורף הזה אחרי הימין, שנמצא בסחרורו; יאיר לפיד מתחרה בשלי יחימוביץ' מי יותר ימין.

לכן את המציאות הזאת אי אפשר לפטור רק בתירוצי ההסתה: הישראלים תמיד שמחים להיות מוסתים נגד הערבי מבקה או הפלסטיני מהקסבה. תקשורת הרייטינג ופוליטיקאי הפריימריס רק עושים עליהם סיבוב.

שליש מהישראלים רוצים למנוע מהאזרחים הערבים את זכות ההצבעה; כמחצית הישראלים רוצים טרנספר; והרוב אומר שיש אפרטהייד. יש להפסיק סוף סוף לקוות לטוב.
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#