בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

החלום נגוז, בעזרת השמאל

197תגובות

על הגלימה שעוטה הימין לקראת הבחירות הקרובות מתנוססת בגאון תווית "פסיקתו" המבריקה והחדשנית של השופט אדמונד לוי. אין ספק שבנימין נתניהו יודע, כי למסקנות הלמדניות של לוי יתייחסו בעולם כמו לפסקי הדין שניתנו פעם בבתי משפט כפריים בשאלת האבולוציה ומוצא האדם. הוא גם מודע לעובדה שאם תאמץ הממשלה פורמלית את המסקנות המעשיות הנובעות מ"פסיקת" לוי, תופיע ישראל כחברה מוכת פנאטיות, הראויה לכל גינוי מעל לכל במה אפשרית.

ואולם, בתפישת הימין, הסיפוח לגיטימי לא רק כי הוא חוקי ותואם את רצון הבורא, אלא גם כי הוא נשען על רצון העם. זהו הצד המודרני של הפנאטיות הלאומנית, המעניק את ההצדקה האולטימטיבית לכיבוש. אכן, בכנסת הנוכחית, המייצגת את ריבונות העם, יש לסיפוח רוב ברור, ואילו הסקר, שפורסם בתחילת השבוע בעמוד הראשון של "הארץ", מאשר את מה שידוע מחיי היום-יום: רוב הישראלים אינם נרתעים מאפרטהייד. אחרי מאמץ אידיאולוגי רצוף של דור שלם, הצליח הימין להנחיל סופית לחברה את ערכיו: אם יספח את השטחים, לא יספח את בני האדם החיים עליהם. הערבים יישארו במעמד של אוכלוסייה שלא תהיה עוד נכבשת - כי השטחים, כך הרי קבע השופט לוי, אינם שטחים כבושים - אלא יהיו סתם אבק אדם, חסרי זהות וזכויות.

לוי ושולחיו לא שמעו כנראה על זכויות אדם, כי הרי אלה זכויות שהאדם המציא, והן אוניוורסליות וחלות על כל בני אדם, בכל מקום בעולם. הזכויות היחידות שעליהן שמעו בימין על סוגיו הן זכויות היסטוריות, יחסיות ותלויות זמן, מקום ותרבות: זכויותיהם ההיסטוריות של היהודים בעלי הארץ המובטחת מוחקות את זכות הפלסטינים להיות אדונים לחייהם.

אפשר לשער, שמערכת הבחירות הקרובה תאשר סופית את רצונו של האזרח הישראלי. היהודי, שהוא עצמו או הוריו היו פליטים נרדפים, אובייקטים של איבה, שנאה והשמדה, נהפך לרודן שהכל מותר לו. זה קרה, כי השמאל לא היה מצויד מהבחינה האינטלקטואלית על מנת לעמוד מול התביעות האלימות לבעלות בלעדית על הארץ. גם בשמאל הלכו רבים מדי בעקבות אלה מבין האבות המייסדים של תנועת העבודה שזו היתה תפישתם. לכן, בכל השנים שעברו מאז 1967, מצא הימין אוזן קשבת גם בקרב השמאל.

רבים מאלה שהבחינו בממדי האסון המתהווה הושתקו או שתקו, שמא יוצגו כ"אויבי העם". הימין הפגין דבקות בעקרונותיו וחידד את עמדותיו ואילו השמאל, מתוך פחד "להתנתק מהעם", עזר לו, לעם, לרוץ עם הראש בקיר. היום, נאמנה לדרך זו, גם שלי יחימוביץ' נצמדת לליכוד, ואם נכונים הפרסומים האחרונים, היא הופכת למשת"פית של הליכוד בכל הקשור לשטחים.

כתוצאה מאותה התנהגות, שממשלת רבין השנייה קטעה לתקופה קצרה בלבד, נהפכו עמדות הימין למקובלות בשכבות רחבות של המרכז-השמאל. היום הן נתפשות כזהות עם האינטרס הלאומי או בלשון המקובלת, עם "המדינה". כך הלכה והתפשטה האידיאולוגיה ההתנחלותית, הלאומנית-המשיחית ככתם שמן, עד שהגענו לנקודה שבה אנו עומדים היום: החלום של חברה ליברלית ופתוחה נגוז והקרקע נשמטת במהירות מתחת לרגליה של הציונות השפויה, והשאלה היחידה היא אם הגענו כבר לנקודה שאין עוד ממנה חזרה או שמא עדיין נותרה דקה לחצות.
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו