בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אין לנו אתרוגים

52תגובות

עיתונאי זר טילפן אלי השבוע וביקש הסבר: כל כך הרבה פוליטיקאים עבריינים מתקאמבקים אצלכם, ואילו אצלנו זה לא יכול לקרות. במערכת שלי סקרנים לדעת למה, למה דווקא כאן ודווקא עכשיו.

כי בישראל, ניסיתי את כוחי, חדלו ציפיות מפוליטיקאים, ש"כולם אותו דבר". וסיפרתי לו סיפור: לפני שנים רבות סעדתי במזנון דרכים. יצחק רבין, טענו שותפי לשולחן אקראי, הוא אדם הגון, על כן נתפס על חשבון הבנק שלו. פוליטיקאי אחר, לעומתו, ששמו שמור במערכת, הוא דג חמקמק, על כן לא עלה בחכה לפי שעה. את התובנה הזאת אני נושא עימדי מאז; נפקחו עיני.

ישראלים אוהבים את מנהיגיהם כבשר ודם, ודמים, לבל יתנשאו עליהם ויטיפו להם מוסר. החיים כאן למטה קשים בלאו הכי, ואלה שלמעלה יכולים להקל עליהם בהתרת הרסן: אם אין חוסמים בהמות גסות כשור בדישן, גם בהמות דקות כצאן, כמונו, לא ייחסמו. למרות שכולנו נגד שחיתות, מיותר לומר, לא באמת אכפת לנו אם שטרות מבצבצים לפעמים מתוך כספות, מעטפות, חליפות או גרביים; שיהיה להם לבריאות, ושנהיה כולנו בריאים.

מה לי נטפל ליושבי קרנות. הנה, לא מזמן התכנסו בתל אביב שומרי החותם, עורכי דין במועצתם. בקריאות בוז הם הורידו מהבמה את היועץ המשפטי לשעבר. הם לא היו מחציפים ככה פנים לראש הממשלה לשעבר. אדרבה, היו מתכבדים בנוכחותו ומתבשמים ממנה. גם משפטנים בין המשפתיים מסוגלים להתנהג כאספסוף.

ובערוץ של המדינה הזמינו השבוע את צחי הנגבי דווקא, כדי לשאול לדעתו כבר-סמכא על שובו של אריה דרעי לחיים הציבוריים. ושלמה בניזרי הופיע בכל הערוצים כפרשן, כאילו עסקו שם בדיני פרישות ולא בדיני פרישה.

מדוע רב ההיצע של חוזרים למקומות הפשע? פשוט מאוד; כי יש ביקוש. אין מוכרים בשוק השחור, אלא אם יש קונים. אמנם "מושחתים נמאסתם", אבל לא כצעקתה. ואם "הציבור" הוא זה שמחליט על הסירחון שבחוקיות - לאחר ש"שילמו את חובם לחברה", כמובן - אז למה לא לאפשר לאותו ציבור לשפוט מלכתחילה, ובלי מעורבות נוקדנית של בתי משפט. משאל עם יקבע מי חייב, ובעיקר מי זכאי; זאת דמוקרטיה.

לא "כל הפוליטיקאים אותו דבר", בוודאי שלא. אך רובם ככולם מועדים לאותה פורענות. התרומות הן החטאת שרובץ לפתחו של כל מועמד, כי אין תרומות חינם, גם לא חינמון. מי הנדבן התמים, ששולח את לחמו על פני המים, כדי למצוא פירורים ברבות הימים.

חיים לוינסון מפרסם לאחרונה בעיתון זה נתונים על הסכומים שמתקבלים בקופות הרצים - כספים שמתערבבים בשרצים. זאת תערובת בלתי נמנעת; מרגע שקיבלת - השתעבדת. מאות שקלים הנתרמים על ידי אזרחים מהשורה הם ביטוי של הזדהות. עשרות ומאות אלפי שקלים הם כבר שלמונים.

המיליונים שקיבל אריאל שרון בשעתו, קשרו ענן כבד של שוחד על אי. לא מתוך קנטרנות משועממת עתרנו אז לבג"ץ, בני ואני, כי מני מזוז היה אז בחיתוליו ועשה במכנסיים; לימים גדל ונגמל.

לנו אין אתרוגים, לא בין ידידים ולא בין יריבים, עם התנתקות או בלעדיה. כל מי שהפיטם או העוקץ שלו פגום - פסול. וכדי שלא להתבלבל - דרעי לא, אולמרט כן, או להיפך - כדאי לקבוע כלל, ובלי יוצאים מהכלל: תפוח אחד רקוב פוסל את כל הארגז כולו. וכל מי שנהנה מתרומות עתק, שפתאום מתגלות בחשבונו או בחשבון בניו ובתו - חשדהו וחשדהו, לפני שתכבדהו - אותו ואת מפלגתו - בפתק ההצבעה היחיד שלך.

לכתב הזר לא אמרתי משהו חשוב - אולי התקשיתי בתרגום, ואולי חששתי שממילא לא יבין: לא אלמן ישראל, רק ישראל אלמנה. גם אני משתדל להבין.
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו