בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מן הגורן ומן היקב

24תגובות

המצב ערב הבחירות מזכיר אמירה מהמחזה "משרתם של שני אדונים": "מצד אחד הוא מוזר, גם מצד שני הוא מוזר". יש ביבי, שאף אחד לא נושף בעורפו. ואף על פי כן החליט על דעתו בלבד להקדים את הבחירות, וקרוב לוודאי שיגרוף כהונה שלישית כראש ממשלה.

לא זכור מצב בתולדות המדינה, שבו שלטון נופל בלי שהפילו אותו וקראו עליו תיגר. היה שרת נגד בן גוריון, דיין נגד גולדה, דוד לוי נגד שרון, עזר ויצמן או שמואל תמיר נגד בגין, וכמובן רבין נגד פרס ולהיפך. אך מאז חוק הצינון לאנשי הצבא, שנקבע לשלוש שנים עם שנת חופש, הם ירדו מהפרק כמתחרים בכוח על ראשות הממשלה, וטוב שכך. ראייתם של אנשי צבא היא לפעמים מרובעת מדי בחשיבה אזרחית. טלו למשל את שאול מופז, אדם ראוי מבחינת ערכיו, אך הוא נפל בגלל הקלות הבלתי נסבלת שבה הצטרף בראשות קדימה לממשלה. כנ"ל יציאתו החפוזה ממנה, שפסלה אותו כמועמד להתחרות בביבי בימים אלה.

המבוכה הגדולה היא, שלא נראה מתנגד ראוי ובעל סיכוי להביס את ביבי בבחירות. כל הדרישות של מתחריו שזה עתה קמו, שיתמודד אתם בפומבי כמו באמריקה, נתקלים בסירוב. הכיסא שלו יותר מדי בטוח מכדי "לרדת לרמה של ויכוחים" עם יאיר לפיד או עם רפי איתן בן ה-86, השוקל שוב לרוץ עם חבריו הקשישים לכנסת, או מכדי לחזור על התקרית שבה איציק מרדכי אמר לו, בעימות כזה, "תסתכל לי בעיניים".

הסקר על האפרטהייד שפירסם "הארץ" הראה, שדעת הציבור זזה באופן משמעותי ימינה גם בתחומי ההסדר המדיני. התקציב אחרי הבחירות יישא עמו גזירות קשות, אך ביבי שועט על גלי איראן ומשחק בזירה האמריקאית. מעט אנשים שמו לב לתרגיל ההגנה הענקי שהצי השישי ויחידות טילי הפטריוט עורכים בחופינו באלה הימים; מה שמרמז, שבימי ביבי מספר שלוש נעמוד אולי מול מתקפה איראנית על העורף.

המחדל האמיתי הוא, שלא קמו עד כה שום כוח פוליטי, שום מפלגה, שום אדם במערכת הפוליטית שיציבו התנגדות רצינית למה שביבי מוביל. בדומה לגיבורים של יגאל מוסינזון בספרי חסמב"ה, "המפקד" מכריז שיאסוף ילדים כמו שאוספים כפתורים. אינני יודע איך לברך את עמיתי העיתונאים שמסתבכים בפוליטיקה. שלי יחימוביץ' היתה מראיינת דעתנית ומוכשרת, אך היא מתמקדת יותר מדי בנושא החברתי, ופרט לרכש שעשתה עם אורי שגיא היא נושאת ונותנת עם כמה עיתונאים. אם יגיעו לכנסת, מצבם הכספי יהיה טוב יותר ממצבם בתקשורת. המשגה שלה הוא, שאינה מציגה את עצמה כראש ממשלה חלופי.

יאיר לפיד הוא בחור שרירי, ממש "פוצקל'ה" חבוב, שחשף איך בכה כשסיים את טורו האחרון בעיתונו. הוא גדל ב"מעריב לנוער", ב"במחנה", ב"ידיעות אחרונות" ובערוץ 2. יש לו פחות ממה שהיה לציפי לבני או לאביו, שחווה את הקמת המדינה. להם היה נושא ברור: ההתנגדות לכפייה הדתית. האסטרטגיה של החבוב תהיה "לא לתקוף" את החרדים. דווקא כשאריה דרעי חוזר לש"ס, רעב להוכיח כמה היה חסר להם. בחירת יעקב פרי, איש על הכיפאק, נפלה לו לא טוב משום שהתכוון תחילה לעשות ממנו מספר שתיים, אבל נבהל מתגובת החברתיים.

מתוך הנחה שלא לפיד ולא יחימוביץ' אינם מאיימים על ביבי, לבני היהירה שהחמיצה פעמיים את השלטון שוקלת שוב אם לרוץ או לא, עם אולמרט או בלי. במלים אחרות, המצב על הפנים. אנו נמשיך לאסוף מכל הבא ליד, מן הגורן או מן היקב, להקמת מלכות ביבי השלישית. בסך הכל רק גורלנו מונח בכף היד.
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו