בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קודם חינוך. מבחנים אחר כך

3תגובות

משרד החינוך יצא באחרונה ביוזמה לצמצום מספר המבחנים בבתי הספר היסודיים. זהו צעד בכיוון הנכון. מבחנים, הערכות ומדידות שימשו תמיד כלי לקבלת משוב על המתרחש במערכות שונות, וניתן לראותם ככלי חשוב למעקב אחרי תפקוד בתי הספר - כל עוד הם מבוצעים במינון נכון.

אלא שבשלב מסוים קם הגולם על יוצרו - המבחנים נהפכו לעיקר, ואנחנו מודדים את עצמנו לדעת; מתמקדים רק במה שניתן למדוד, ותהליכים חינוכיים רבים וחשובים נשכחים בדרך. תוצרים כמו חשיבה ביקורתית, יצירתיות, יכולת לשיתוף פעולה, יזמות ודמיון - נזנחים. המעשה החינוכי כולו מכוון ללמידה שטחית לקראת המבחן, או, במקרים גרועים יותר, ללמידה של המבחן עצמו. הכל מתועל ומכוון להצלחה במבחנים מסוימים, שנהפכו לחזות הכל. כל זאת בשעה שהעולם שמחוץ לבית הספר מתפתח בכיוונים שונים בתכלית השינוי מכל מה שניתן למדוד באמצעות "מבחנולוגיה" שמרנית.

בחינוך אין כל הוכחה לכך, שריבוי מבחנים משפר את הלמידה המשמעותית של התלמידים. בה בעת לשימוש בהערכה ובבחינות יש השפעה שלילית הן על התלמידים והן על המורים, שכן מדיניות של ריבוי מבחנים פוגעת באמון בין השותפים למעשה החינוכי. המורים חיים באווירה כוחנית ותחת מערכת שאינה מאפשרת להם לגייס את השקט הנפשי הנדרש כדי לחנך כהלכה; הם נמצאים "תחת זכוכית מגדלת", ופעמים רבות נבחנים ומוערכים בהתאם להישגי תלמידיהם. הם עסוקים בתרגול המבחנים או בבדיקת מבחנים, במקום לסלול דרכים להגיע ללב הילדים, ליצור עמם דיאלוג וללמד אותם.

בעקבות כך מתחזקות תופעות של מניפולציה, שחיתות ורמאות, שלמורים ומנהלים יש חלק בהן. כך, למשל, מורים עוזרים לתלמידים להצליח בבחינות (אז יוערכו טוב יותר), או "רומזים" לתלמידים חלשים לא להיבחן בבחינות "חשובות", כדי שלא יפגעו בציון הכולל של בית הספר, ולפעמים אף מנשירים תלמידים המקלקלים את פרופיל בית הספר.

כל זה גורם לנזק חינוכי אדיר. האווירה נעשית צינית וכוחנית, התלמידים מאבדים את המוטיווציה ללמוד, למורים אין עניין ללמד באווירה שבה כל הזמן מחפשים אשמים. ואז נשכחת העובדה שהערכה נועדה לשם למידה ולא לשם המבחן.

כדי לשנות את המצב חובה להתניע תהליך בונה אמון בתוך בתי הספר, שיתבסס על דיאלוג ותקשורת טובה בין כל גורמי המערכת. כל זאת במטרה להפוך את תהליך המשוב וההערכה למנגנון של היזון חוזר מעצב, למנגנון המושתת על שיתוף פעולה והעצמה. אקלים כגון זה יגדיל את המוטיווציה של התלמידים ויגרום לשינוי תפישה של מורים ותלמידים ביחס למשמעות של ההערכה.

הערכה אין משמעותה קיום אובססיבי של מבחני נייר ועיפרון. יש לנצל מגוון כלים ואמצעים לבחינה רחבה וכוללת של תוצרי חינוך מורכבים: שיחות עם תלמידים, קבוצות מיקוד, ביצוע פרויקטים, הכנת עבודות חקר, פעולות התנדבות, תחרויות ידע ופיתוח יזמות בבתי הספר.

במקביל יש לצמצם את מספר הבחינות ולהגביל את השימוש בטבלאות רייטינג לציון הצלחות וכישלונות. יש להקטין את החשיבות הניתנת לציון הבחינה ולבסס את המשוב לתלמיד גם על פרמטרים נוספים, מה שיקטין את הנזק המלווה מבחנים עתירי סיכון. שהרי אם ההערכה היא לצורך תחקיר מעמיק ומשוב אמיתי - אין צורך ברמאות.

ברגע שהמערכת תאמין ביכולת של המנהלים, המורים והתלמידים וגם תספק להם את התנאים והכלים לקידום תהליך חינוכי אותנטי, התוצאות יהיו בהתאם. יש לזכור, שמבחנים הם רק אמצעי, והחינוך וההשקעה בקידומו הם העיקר, ואסור שנתבלבל.

פרופ' ליבמן היא נשיאת מכללת סמינר הקיבוצים ומומחית בנושאי הערכה ומדידה בחינוך
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו