בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חדשות מצוינות לדמוקרטיה

104תגובות

את האיחוד בין הליכוד לבין מפלגת ליברמן יש להבין כיותר מאשר עסקה פוליטית. החיבור לא היה יוצא לפועל, אם לא היה מבטא הבשלה של תהליכים פוליטיים וחברתיים שהגיעו לפרקם מכורח הנסיבות.

ראשית, המהלך מבשר על סופה המבורך של הפוליטיקה המגזרית הרוסית בישראל, והתמזגותה באופן אירוורסבילי לתוך המערכת המפלגתית הוותיקה. מוקדם כמובן להסיק מכך מסקנות גורפות ולהכריז על בלימת פוליטיקת הזהויות בישראל בכלל, אבל ייתכן בהחלט שתהליכי הפירוד והפיצול לגורמים סביב אינטרסים סקטוריאליים ניצבים לקראת היפוך מגמה. בישראל לא הצליחו לשנות את שיטת הבחירות ולכונן מערכת דו-מפלגתית - אולי אנו מתקדמים לכך דה פקטו.

אבל הבשורה החשובה באמת באיחוד בין נתניהו לליברמן היא תחילת שיקום ההיערכות הפוליטית הגושית בישראל – ימין מול שמאל, כמו בעולם המתוקן, כמו שצריך להיות. החל משנות ה-90 ובעקבות הטראומה של רצח רבין, האווירה הציבורית והרתיעה מהשסע בין המחנות הפוליטיים עודדה בריחה מהגדרות מחייבות וטשטוש הבדלים בין שמאל לימין. רק הימין הרוויח מהתהליך הזה – כי בעוד שהשמאל נדחק לעמדה אפולוגטית ולהלקאה עצמית אופנתית, הימין ניצל את מבוכתו לחיזוק ההגמוניה שלו בקואליציה אידיאולוגית כבירה, שכללה את הליכוד, ישראל ביתנו, הימין הדתי, קדימה ברובה. אפילו מפלגת העבודה בעידן אהוד ברק חסתה תחת כנפיו של הימין ואימצה את עמדותיו. בשמאל נשארה בודדה רק מרצ, שהשמיעה קול אמיץ אך חסר השפעה.

יש לקוות שאנו עומדים עתה בפני תהליך התבגרות, חזרה לפוליטיקה אידיאולוגית ולעימות גושי בריא, שהם נשמת אפה של הדמוקרטיה. המצב יאלץ את אזרחי ישראל להיגמל ממנהגם להפטיר בביטול ש"אין כבר ימין ואין שמאל" ולהחליט סוף סוף היכן הם נמצאים – בממשלה או באופוזיציה, עם ליברמן או מולו, בשמאל או בימין. אלו הן חדשות מצוינות לדמוקרטיה, ואולי גם תקוות-מה לשובו של מה שמכונה בימינו בריחוק אנציקלופדי "הנושא המדיני", משל היה קטגוריה בספריית בית התפוצות ולא איום קיומי על עתיד המדינה.

בתגובה לאתגר שהציבו נתניהו וליברמן, השמאל צריך להציב אלטרנטיבה ברורה. על השמאל להפנים את העובדה שהוא מחנה - מגוון בנקודות המוצא שלו אבל מאוחד בנחישותו לסדר יום אחר ולהחלפת השלטון. על השמאל לחדול מלהניף ולשמוט דגלים ואג'נדות לפי מה שנדמה לו או ליועצי הפרסום שלו שהעם מעדיף, ולהציג חזון חדש וכולל לישראל. על השמאל הציוני כולו ללכת יחד – שמאלנים סוציאל-דמוקרטים, שמאלנים מדיניים, שמאלנים אזרחיים-ליברליים, שמאלנים ירוקים, שמאלנים יהודים וערבים ושמאלני כל האסכולות האחרות. האם ראשי הכוחות בשמאל – שכל אחד מהם מאוהב עד עמקי נשמתו ב"דגל" הספציפי שלו – ישכילו לראות מעבר לקצה אפם? שהרי למה שנאמין להם שנתניהו כל כך נורא, שהוא עבד נרצע של הטייקונים, מנציח הכיבוש או קבלן הפירוק של הדמוקרטיה - אם הם לא מוכנים לעשות את מה שצריך כדי להפילו, כשזה נוגע לאגו שלהם?

ולבסוף, הגיעה השעה לחזור גם למושג עצמו – שמאל. מילה יפה, שמאל. עם כל הביקורת, אפשר להיות גאים במושג הזה ובמורשת המפוארת שלו, בעולם וגם בישראל. ההוויה קובעת את התודעה, אמר מרקס, וכך גם ההגדרה – והניסיון מוכיח שמי שבורח מהתווית "שמאל", בסופו של דבר מקצץ גם בתפיסת העולם השמאלית. אחרי הכול, לשמאל אין חלופה.
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו