בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לא לשבור

40תגובות

"כן, לשבור", ("יא, ברעכען" ביידיש) קרא זאב ז'בוטינסקי במאמר ידוע שפירסם בעיתון "היינט" ("היום") ב-4 בנובמבר 1932. האב הרוחני של תנועת החירות - המרכיב העיקרי של הליכוד של היום - הטיף בטורו לשבור את המונופול של הסתדרות העובדים הכללית בארץ ישראל. ז'בוטינסקי הימני הואשם אז על ידי השמאל בכוונה לרסק את העבודה המאורגנת והוא, במאמר זועם שהיכה הדים באותם ימים ונכנס לפנתיאון הפולמוס הפוליטי של היישוב היהודי בארץ ישראל, אישר כי זו אכן מגמתו. אך סייג אותה: לא לשבור את עצם העבודה המאורגנת הוא ביקש, אלא את המונופול שהיה להסתדרות עליה.

"לא לשבור", מתבקש לומר היום לנוכח הכרזת האיחוד בין הליכוד לישראל ביתנו. המהלך הזה מעורר חרון דומה לזה שמילא את ז'בוטינסקי לפני 80 שנה, בגלל המשמעות המדאיגה שהוא נושא בכנפיו: מפלגת השלטון בישראל הופכת למפלגה בעלת סממנים פשיסטיים מובהקים, והיא מסתמנת ככוח הפוליטי המרכזי שינהל את ענייני המדינה גם להבא. למרות ההסתברות המבהילה הזאת, יש לברך על האיחוד בין בנימין נתניהו לאביגדור ליברמן, לייחל לכך שיחזיק מעמד ולקרוא לשאר המפלגות לא לנסות ולשבור אותו.

מפלגת "הליכוד ביתנו" תופסת מונופול על הלכי הרוח הפשיסטיים בציבוריות הישראלית ובזירתה הפוליטית. בשוליים נותרו עוד רסיסי מפלגות השותפות לאותו עולם מושגים, אבל אין ספק שביבי-ליברמן יהיו מעתה והלאה המגנט המגדיר את הימין הישראלי ומאפשר ליתר המפלגות לזהות את עצמן בבהירות רבה יותר מאשר עד כה. מעתה יידע כל אזרח שכאשר הוא מטיל לקלפי את אותיות המפלגה המאוחדת הוא מצביע בעד מצע החותר להחזיק בשטחים ויהי מה, להנציח את אפליית המגזר הערבי בתוך גבולות ישראל, לדחות כל סיכוי לפיוס עם הפלסטינים, להתעמת עם העולם בנימוק הכוזב שזו טובת המדינה, להנהיג בתוך גבולות המדינה משטר אנטי-ליברלי ובשטחים מדיניות כיבוש נוקשה, ולאפוף את ישראל ביתר שאת באווירה של אינדוקטרינציה לאומנית.

המיזוג בין הליכוד לישראל ביתנו יתרום תרומה חשובה נוספת ליכולתו של הציבור הרחב להיות מעורב, אם לא להכריע, במחלוקת הפנימית על דרך ההתמודדות עם הגרעין האיראני. חסד עשה נתניהו עם אזרחי המדינה כאשר החליט על הקדמת הבחירות והטבה גדולה העניק להם כאשר יזם את האיחוד עם ליברמן. הקדמת הבחירות אכן ראויה להיחשב למעין משאל עם על כוונתו של ראש הממשלה לתקוף את איראן. לאזרחי ישראל מעולם לא ניתנה הזדמנות לחוות את דעתם על כוונות מנהיגיהם לפתוח במלחמה - לא בעימותים צבאיים שנכפו עליהם וגם לא במלחמות יזומות.

קביעת יום הבחירות ל-23 בינואר 2013, והצבת הסוגיה האיראנית בראש סדר היום של המפלגה המאוחדת, מספקות הזדמנות נדירה לציבור הישראלי כולו להביע את דעתו על תוכניותיו הצבאיות של ראש הממשלה כלפי איראן. המפלגות שמשמאל לליכוד ביתנו האשימו את נתניהו בהסטה מכוונת של תשומת הלב מהמצוקה החברתית-הכלכלית אל האיום האיראני. במקום ליילל על כך, היה עליהן לתפוס את ההזדמנות הזאת בשתי ידיים ולהעלות אותה לראש שיחתן. אדרבה, תעמוד כוונתו ההרפתקנית של נתניהו לאסור מלחמה על איראן במרכז מערכת הבחירות. יבואו הוא וליברמן וישכנעו את הציבור הרחב (לא רק את הקהל השבוי שלהם) בנחיצות המלחמה, בתבונתה, בתועלת שהיא תביא.

ממול יתייצבו המפלגות האחרות וימחישו לאזרחי המדינה את מוראות המלחמה הממשמשת ובאה, את האיוולת שבקרע שהיא מחוללת עם העולם המערבי ובראשו ארצות הברית, את התנגדות הדרג המקצועי במערכת הביטחון למהלך הזה, ואת התועלת המעשית המפוקפקת שיש בו.

כלל לא בטוח שבבחירה בין התלהמות רטורית תוקפנית של הצמד ביבי-איווט, החותרת להצדיק את המלחמה המתוכננת נגד איראן, לבין המחשות מוצלחות של הפורענות שתמיט על אזרחי ישראל - יעדיפו רובם דווקא את עמדתם של השניים. מכל מקום, זו אכן הסוגיה שראוי שתעמוד במרכז מערכת הבחירות, כדי שאזרחי ישראל יחליטו אם הם מצביעים ביודעין בעד מנהיגים ומפלגה המצהירים על כוונתם להוביל אותם למלחמה, או שהם מעדיפים מפלגות שסדר היום שלהן שונה לחלוטין.
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו