בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מי נהנה מקרנבל רבין?

95תגובות

ביציאה מתחנת הרכבת התחתית בסוויאה וגן (שדרות סוויאה) שבשטוקהולם, יש לוח מתכת קטן משובץ בין יתר אבני המדרכת ועליו נכתב שפה נרצח אולוף פלמה, ראש ממשלת שוודיה, בצאתו מהרכבת התחתית. העוברים והשבים דורכים על השלט בעוברם במקום ומדי פעם מישהו מניח שם פרח. כמעט שלא ניתן להשוות בין רצח פלמה לבין רצח רבין: שוודיה היא מדינה שקטה ושלווה, שאין בה, כמו אצלנו, ימין מטורף וממוסד, שמסית את האזרחים אלה נגד אלה, כפי שנעשה לפני רצח רבין (גם אם אחר כך התנער מהרוצח). על כן, בניגוד למה שקרה בישראל, הרצח באמת הכה בתדהמה את החברה השוודית.

כשהציעו לאלמנתו של פלמה להחליף את שם הרחוב שבו נרצח ולקרוא אותו על שמו, היא סירבה בתוקף בטענה, שסוויאה וגן הוא שמו של הרחוב משכבר, ואסור לשנות את הרגליהם של תושבי המקום. בסופו של דבר, נקרא רחוב בשטוקהולם על שמו של פלמה, אבל זהו רחוב צדדי ולא רחוב מרכזי. בנוסף, יש גם פרס שמוענק לפעילי שלום מטעם קרן שהוקמה על שמו.

ואצלנו? הזיוף והצביעות שבהם מתנהלת עד היום החברה הישראלית, מימין ומשמאל, בנוגע לרצח רבין, מרחיקים מהאיש ומזכרו גם את מי שתמך בדרכו או שלפחות באמת התנגד לרצח. ילאה העט מספר כמה שמות נמחקו מבתי חולים, מתחנות כוח וממבני ציבור אחרים שחלקם נקראו על שמם של גדולי אומה, לא פחות חשובים מרבין, למען הנצחתו. שלא לדבר על השכונות שהוקמו לאחר מותו ועל כבישים שנסללו, שכולם נושאים את שמו, ולפעמים נדמה שאין מפלט מהם. גם מערכת החינוך לא עמדה מנגד: וילדים שטרם נולדו בעת שרבין נרצח מתבקשים לספר על רגשותיהם כלפיו, ולא רק כלפי הרצח, במה שנראה לפעמים כפולחן אישי, אישי מדי, שלא לומר פולחן אישיות.

קרנבל ההנצחה הזה דוחה אותי כמו כל ניסיון של הממשל לכפות מציאות רגשית כזאת או אחרת על נתיניו. הקרנבל נובע משני דברים: האחד, שהשמאל לא השלים עם העובדה שהשלום אינו משאת נפש בקרב חלקים גדולים בציבור, בוודאי לא בהתחשב במחיר שייגבה מאתנו (שטחים שצריך לוותר עליהם, כוח עבודה זול, או סתם אנשים שעמדתם תמיד נחותה משלנו); והשני, שהנצחה צנועה יותר תאפשר לאזרחים להתמסר לתחושותיהם האישיות, שלא תמיד תואמות את הפסאדה שרוצה שלטון הימין לאמץ לעצמו, על פיה הוא באמת-באמת מצטער על הרצח.

הניסיון של השמאל לתאר את רצח רבין כמה שקטע את תהליך השלום ופגע בדמוקרטיה הוא בכייני ודמגוגי. עובדה שזמן קצר לאחר הרצח התקיימו בחירות שהעלו את הימין לשלטון ומאז, רוב הזמן הוא שם. אין הוכחה טובה מזאת לכך שלא רצח רבין קטע את תהליך השלום, אלא החברה הישראלית עשתה זאת. רצח רבין הוא רצח איום, ויגאל עמיר הוא רוצח איום, אבל לא יותר מזה. לא יותר מבעל שרוצח את אשתו או שכן את שכנו. ומשום שדמו של רבין אינו אדום משל כל אחד אחר, מאמצי השמאל לשכנע, שיגאל עמיר מתועב יותר מרוצחים אחרים, לא צלחו.

הימין מצדו – שהתנער מיגאל עמיר, אבל מעולם לא לקח אחריות על מעשיו ולא הודה בהם – יכול להמשיך ולדבוק בטירוף שלו, שרק התחזק מאז, מבלי לתת דין וחשבון אמיתי על מעשיו המטורפים והמרושעים שהובילו לרצח.

מעשי ההנצחה הקולוסאליים משרתים את ראשי הציבור מימין ומשמאל, אבל אנחנו, האזרחים, שמנסים להציל עוד מה שנשאר מחופש הדיבור והמחשבה בארץ הזאת, צריכים לעמוד על כך, שיתנו לנו להחליט אם אנחנו מצטערים ואיך. מה שנעשה כאן עד כה, לא מאפשר אפילו טיפה של צער אישי על מותו של אדם, כי כל העצרות הללו, שבהן סופרים את המשתתפים, כאילו מספר מסוים מעיד על כיוון כזה או אחר שבו הולכת החברה הישראלית, כל מבני הציבור והכבישים והשכונות, המאיסו עלינו את הפולחן הזה עד לזרא. ממדי הנצחה האלה מעידים כאלף עדים על כך שמי שנוקט אותם, לא לגמרי בטוח בצערם של ההמונים, ועל כן הוא מכוון אותם להצטער על פי טעמו.

ויתור על סטטוס קוו שיוצרת הנצחה בסדר גודל כזה יפנה כמה אנרגיות בחברה הישראלית ללקיחת אחריות, להידברות. אולי גם לסליחה, אבל זה כרוך בחשבון נפש של אנשי הימין ולדרישה לשידוד מערכות מצד השמאל. ולמי יש כוח לזה.
 

 

עלית קרפ היא כותבת, עורכת ומתרגמת, בעלת הטור "ספרים בקצרה"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו