בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

זוגיות כפויה

186תגובות

באחרונה דיווח "לה מונד" על מהפכה שקטה: בצרפת קונים יותר ויותר מזרנים ברוחב 160 ס"מ במקום 140 ס"מ. המהפכה סיפקה למומחי הפרעות שינה הזדמנות להסביר, שבני אנוש זזים ונוחרים בשנתם ובשנתן ושינה משותפת היא דבר שלחלוטין אינו טבעי לנו. אתנולוגים מצדם הסבירו, ששינה משותפת היא המצאה של הכנסייה, שמצאה בכך דרך אפקטיבית לשלוט בחברה וברבייה. גם שינה משותפת היא אם כן המצאה תרבותית. היא אולי הומצאה על ידי הכנסייה, אבל היא מתוחזקת היטב בחברה החילונית המודרנית, שמציגה אותה כסטנדרט אידיאלי.

אופס. עוד משהו שחינכו אותנו לחשוב שהוא פשוט ככה, טבעי וברור, הוא בעצם ממש לא. גם שינה משותפת נולדה מאינטרס, לטובת שליטה וכוח. ובכל זאת, כולם ישנות וישנים ביחד. ארבעה מעשרה צרפתיות וצרפתים סובלים מהפרעות שינה ובכל זאת, כולם ישנים במיטה זוגית. זוג שיחשוף שינה בחדרים נפרדים יתויג כקשר מת. כלומר, המיטה הזוגית היא כפויה.

המיטה היא מטפורה לזוגיות. צריך להודות: גם הזוגיות כפי שאנחנו מכירות ומכירים אותה היום היא כפויה. גם היכן שנישואין אינם כורח, ה"זוגיות" היא תו התקן התרבותי השליט. גברים ונשים רבים, שחיים חיים מספקים מכל בחינה שהיא - כולל מיניות ואהבה - ללא זוגיות, נחשבים לכישלון. משהו מאוד עמוק אצלם לא בסדר. אם את לא בזוגיות את כנראה קרייריסטית או פגומה באופן אחר, אם אתה לא בזוגיות כנראה שאתה הומו. כך קורה שהדרך היחידה לחיות לא-בזוגיות היא להיות במצב של "רוצה זוגיות". מי שרוצה זוגיות בכל זאת נורמלי. מי שרוצה זוגיות, הלבד הוא רק מצב זמני אצלו. אפשר לנשום לרווחה.

דומה שכל מי שישנה או ישן במיטה זוגית יכולה להעריך את השיפור באיכות השינה והחיים בעקבות המעבר מ-140 ל-160 ס"מ. מתברר שלא באותה מידה: ג'ון דיטאמי, חוקר וממחברי הספר "מיטה לשניים", טוען כי נשים ישנות הרבה יותר טוב לבד, בעוד שגברים ישנים יותר טוב עם בת זוג במיטה. למעשה, דיטאמי טוען ש"נשים משלימות עם שינה בשניים בטענה שזה נוסך ביטחון בבני הזוג".

לא יודעת אם ג'ון דיטאמי הוא פמיניסט, אבל מסקנתו המפוכחת נשמעת כמו אחד מהתיאורים במחקריהן של חוקרות פמיניסטיות רבות, שאת מסקנתם היטיבה לנסח אדריאן ריץ' כ"הטרוסקסואליות כפויה". כוונתן היא לכך שנשים מתוכנתות למחוק את הקשר האינטימי והארוטי שלהן לנשים אחרות, ולחשוב שהן נמשכות רק לגברים, וכך לשלם כל מחיר בעבור חיים הטרוסקסואליים במחיצתם. המוסד ההטרוסקסואלי, בדיוק כמו השינה המשותפת, אינו טבעי; הוא מוסד פוליטי שבאמצעותו גברים שולטים בנשים ומנצלים אותן, את המיניות שלהן, את העבודה שלהן ואת היצירתיות שלהן.

ההטרוסקסואליות הכפויה מתבטאת בין השאר ב"זוגיות": לא בכדי זה לא נקרא אהבה, משיכה או חברות. זה אותו סידור שנשען על חלוקת תפקידים מגדרית לא-שוויונית, המתחזק את עבודת החינם של נשים ואת החזקה והבעלות של גברים על נשים וילדים. הזוגיות הכפויה היא מחליפתם של הנישואים.

הבעיה אינה ביחסים ההטרוסקסואליים הפרטיים, שיש בהם בוודאי כאלה המביאים אושר רב לשותפים בהם. הבעיה היא בהכחשת הטענה שיש לנו בחירה באיזו מערכת יחסים לחיות. זוגית? קבוצתית? עם נשים? עם גברים? מונוגמית או לא? מקרה השינה המשותפת במיטה הזוגית מדגים איך הדיכוי הפטריארכלי של נשים כולא בתבניותיו גם גברים, וכיצד ההטרוסקסואליות הכפויה הופכת גם זוגיות טובה למסגרת שמטבעה היא מגבילה ולא משחררת. הרעיון הוא להבין ששוויון וחופש עוברים דרך ויתור על הזוגיות הכפויה.
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו