בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דיבוק השיווק של הבימה

14תגובות

עונת התיאטרון החדשה מתחילה בימים אלה, והתיאטראות הרפרטואריים הגדולים בארץ מנהלים קרב שיווקי על לב הצופים, בניסיון לשמר מנויים ולמשוך לאולמות קהל חדש. הנשק כתמיד הוא רפרטואר נוצץ ומבטיח שאמור לקלוע לטעמו של קהל רחב ככל האפשר - חובבי הקלאסיקות העולמיות והישראליות, המחזאות העכשווית ולעתים גם מחזות הזמר. רוב התיאטראות הפיצו חוברות רפרטואר מהודרות ומלאות הבטחות לשנה הקרובה, אולם תיאטרון אחד דילג על שלב ה"תמורה" לצופים ועבר היישר לשלב ה"אגרה" בעבורו. למצער, זהו לא תיאטרון שוליים בלתי נתמך אלא התיאטרון הלאומי הבימה.

בשלושת העשורים האחרונים נוצר מצב שבו התיאטראות נלחמים לא על לבם והערכתם של הצופים אלא בעיקר על כיסם. היכלי התרבות הרבים שהוקמו ברחבי הארץ, כמו גם ועדי העובדים העוצמתיים, הובילו לצניחת מחירי הכרטיסים, לניסיונות לפנות לקהל רחב ככל האפשר, וכתוצאה מכך להורדת הרמה האמנותית והאינטלקטואלית של ההפקות.

כך נהפכה התחרות בין התיאטראות למכירה פומבית של ממש: מי שמוכר את ההצגה במחיר נמוך יותר, מנייד את הצגותיו ערב ערב לכל הארץ ומציע כרטיסים גם במחירי הפסד – ידו על העליונה. מנכ"לית תיאטרון בית לסין, ציפי פינס, היטיבה להגדיר את המציאות העגומה בראיון לציפי שוחט ב"הארץ" לפני שלושה חודשים ("מי המפסיד הגדול ממבצעי התיאטראות בישראל", "הארץ", 26.7). "המציאות נהפכה לכל כך מטורפת, שהדבר המרכזי בתיאטרון זה לא האמנות אלא השיווק והמכירות", אמרה פינס, "התעשייה הזאת התנפחה לממדים מפלצתיים".

תיאטרון "הבימה" הוא דוגמה מובהקת לגוף שהנהלתו זנחה את אמנות התיאטרון לטובת אמנות השיווק. התיאטרון הלאומי סובל מדימוי ציבורי שלילי למדי, המיתוסף לגירעון של כמה עשרות מיליוני שקלים ולתביעות בסכומים גדולים יותר שהגישו נגדו יוצרים הטוענים שלא שילם את שכרם. כל זה לא מונע ממנו לנסות לשווק מנויים ולמכור כרטיסים במחירי מבצע, גם ללא הצגת רפרטואר מובנה וללא התחשבות בדעת הצופים.

כך נציג מכירות שיצר עמי קשר והציע לחדש את המנוי התעלם מהביקורת שמתחתי באוזניו על הרמה הנמוכה של רוב ההפקות המוצגות, וניסה לעניין אותי בהפקות עתידיות שטיבן לא ידוע. הן באתר התיאטרון והן בעמוד הפייסבוק שלו, המונה כ-4,800 אוהדים ומתמקד אף הוא בדילים ובהצעות "מפתות", מנשבת הרוח הכלכלית שמבטאת את היחס הקר לקהל: לא כאל קהל צרכני תרבות בעלי טעמים ודעות, אלא כאל אוסף מקרי ומגוון של לקוחות שייתכן שאינם מתעניינים בתיאטרון אלא רק מחפשים דיל שיעביר להם ערב בכיף, ממש כמו נופשון קצר בחו"ל.

בהבימה חייבים להבין שלמרות המצב הכלכלי הקשה, התביעות, החובות והתחרות עם התיאטראות האחרים, אסור לשכוח שרבים מהצופים אינם לקוחות מן המניין כבכל חברה מסחרית, אלא צרכני תרבות שמבקשים לעבור חוויה אמנותית ומצפים מהתיאטרון לספק להם אותה. מתוקף היותו התיאטרון הלאומי, הבימה הוא גוף בעל אחריות ומעמד בענף התרבות הישראלי, שמחויב ליצירה משמעותית שלא רק תמשוך קהל אלא גם תבטא אמירה אמנותית כלשהי. אם תיאטראות קטנים ממנו, הנתמכים בסכומים נמוכים יותר, מצליחים להציג רפרטואר ראוי, מגוון ומאתגר לצופים, אין סיבה שהבימה, למרות צרותיו, לא יעשה זאת. הגיעה העת שייחלץ כבר מה"דיבוק" השיווקי שהשתלט עליו בשנים האחרונות, וישוב כבעבר לשחק תפקיד מפתח בחיי התרבות בישראל.
 

יאיר אשכנזי הוא עורך בדסק החדשות של "הארץ" וסטודנט לתואר שני בתיאטרון 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו