בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אין מוסלמים בירושלים

100תגובות

"פסטיבל אבירי הלילה" המסורתי נפתח בירושלים לפני כעשרה ימים, השנה בסימן אבירים ודרקונים בעיר העתיקה. המבקרים מוזמנים לסייר ברובע הנוצרי, לפגוש "עשרות אבירים, נסיכות, דרקונים ודמויות מימי הביניים". ירושלים מצטרפת בכך לערים עתיקות אחרות, שיצרו פסטיבלים ואירועי תרבות ההופכים את ההיסטוריה המקומית לאטרקציית תיירות. היא העיר הראשונה המשתמשת במורשת זרה ומועתקת.

המורשת וההיסטוריה שסביבן הפסטיבל מתנהל הן זרות, ואין להן קשר למרחב המקומי בכלל ולא לעיר העתיקה בפרט. במשך רוב תקופת ימי הביניים, פרק הזמן שבו הפסטיבל עוסק, היתה ירושלים עיר מוסלמית. המסגדים, המדרסות והלבוש הירושלמי של התקופה ההיא אינם באים לידי ביטוי. למשל, המבקרים מוזמנים לשתות ב"בר אבירים מימי הביניים" - שנמצא אז בוודאי ביורק או בוונציה, אך לא בירושלים, שהיתה מוסלמית ולא שתו בה הרבה אלכוהול.

ליד מגדל דוד ביצעו רקדניות גרסה נחמדה של "ריקוד מאי" - בשמלות לבנות, אוחזות סרטים ארוכים מסביב למוט ארוך, מסורת כפרית שמקורה בתרבות הפגאנית באירופה. הריקוד, הלבוש והמוסיקה לא שימשו בירושלים בשום תקופה.

בחירת הפסטיבל להעלים את המורשת המקומית ולהדגיש מורשת זרה משקפת את הנטייה להביט אל המערב בהערכה ובכמיהה. התשוקה למערב ושלילת המזרח היא גישה ידועה. יהודים בגרמניה בזו ליהודי פולין בשל השתייכותם ל"מזרח", ואילו יהודי פולין בבואם לארץ התייחסו כך ליהודים מארצות ערב. מתוך גישה זו של רצון להיות חלק מהמערב הרחיקו יהודי ארץ ישראל מעליהם את הערבים המקומיים ותרבותם.

פסטיבל האבירים נוהג באופן דומה, של שלילת המזרח, על ידי נוסטלגיה המופנית אל עבר מערבי וזר. העבר האידיאלי הוא מערבי. בראי-עבר זה הישראלים יכולים לדמיין את עתידם כמנותק מהמרחב המקומי, המזרחי. בעבר האידיאלי המערבי של הפסטיבל אין מקום למוסלמים, רק לדרקונים. אתר העירייה מזמין "לקחת חלק בחוויה מרהיבה באווירה המיוחדת שבין חומות העיר העתיקה". חומות שבנו מוסלמים, וחקקו את הסורה הראשונה של הקוראן על שעריהן המרכזיים. עשר שנים עבדתי כמדריכת סיורים, ולא פעם נשאלתי על ידי ילדים, איך ייתכן שיש כיתוב בערבית על החומות; הם גם תמהו על העובדה שהצריח במגדל דוד נבנה בידי מוסלמים.

התייחסות לעבר המוסלמי של אזורנו, ושל ירושלים בפרט, מקשה עלינו לדמיין את עצמנו כאי קטן בין לונדון לניו יורק. פסטיבל האבירים עוזר לנו להמשיך בדמיון הזה, על ידי חגיגה של עבר מושאל ברחובות העיר העתיקה.

לקראת שעת סיום הפסטיבל צעדה לידי ברחובות הרובע הנוצרי משפחה ישראלית נחמדה. מולנו עמדו שחקנים לבושים כמו דמות השוטה במחזה שייקספירי וניגנו בחמת חלילים סקוטית. "תראה להם את זה, שיראו, שילמדו קצת", אמרה האם לאב. כי זו התרבות שאנחנו הישראלים רוצים ללמוד. תנו לנו חצאיות סקוטיות במקום מסבחות, אנחנו רוצים צלבנים ולא מסגדים, דרקונים במקום מוסלמים. כדי שנוכל לדמיין את עצמנו טוב יותר, כדי שנוכל לשכוח טוב יותר, כדי שנוכל להביט למערב, להתכוון חזק ולשיר: "לא, זה לא נכון. אנחנו לא במזרח התיכון".

הכותבת עושה דוקטורט בתחום התיירות, מורשת וזיכרון קולקטיבי באוניברסיטה העברית
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו