בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לא רומיאו

17תגובות


אני רוצה לומר דבר מה על הדרך שבה התקשורת כיסתה את פרשת רז אטיאס, ולא על הפרשה עצמה. בכותרות תואר אטיאס כמלאך או כרומיאו (למשל: "רז רצה להתאבד ונורה למוות: כמו 'רומיאו ויוליה'"). זאת, אף על פי שבכתבה עצמה סופר על כך שהצמיד אקדח לראשה של חברתו וזו התחננה על חייה.

כאשר ערבי מקיים יחסי מין עם יהודייה, תוך שהוא כביכול מעמיד פני יהודי, מחשיבים אותו לאנס. אבל מה קורה כאשר בוגר ספרטה צבאית כלשהי מצמיד את נשקו הצבאי של אביו לראשה של חברתו המתחננת על חייה ומת תוך כך? הוא זוכה לשבחים השמורים למוסר נפשו על הגנת המולדת ("הוא היה מטובי בנינו") מפי מנהל הקסרקטינוער שלו, שאת הנערה שניצלה ממנו תיאר רק כ"לא בעייתית".

ההסמלה בפרשת אטיאס, כמו ההשלמה אתה, היא אות שהשוביניזם לא פס בחברה הישראלית. נביט בהגנות הפליליות שהמשפט הישראלי העניק לשופכי דם: בית המשפט שלח לכלא את כרמלה בוחבוט על שהרגה את בעלה כדי להגן על עצמה, אחרי שהכה אותה בשיטתיות במשך שנים וגם ביום הריגתו. בלשון בית המשפט: "רצף אינטנסיבי של הכאות, לרבות פציעת המערערת בכלים שונים, ושל טרור, הפחדה ומעשי השפלה, שקשה לתאר גרועים מהם". תיאור האלימות נגדה כטרור היה מוטיב שחזר חמש פעמים בפסק הדין המרשיע. לעומת זאת, בשם המלחמה בטרור הלאומני, אותה מערכת משפט מלבינה התנקשויות בלי משפט, אפילו כאשר הן נעשות באופן שגורם להרג חפים מפשע, בניגוד למשפט הבינלאומי. לכן כלאו הרשויות את ענת קם, על כך שלא חיקתה את מרגלית הר שפי באי-דיווח על מזימת פשע. קם מילאה את חובתה המשפטית למנוע פשע ופירסמה את האמת ולכן נענשה בחומרה באמתלות משפטיות עלובות.

בישראל מזלזלים בדם נשים שנרצחות בידי בני זוגן לעומת דם שנשפך על רקע לאומני. הארץ מוצפת בכלי נשק בחסות המצב הביטחוני, תוך בקרה חלשה, דבר שמגדיל את מספר הרציחות, גם של נשים. אחוז המאבטחים ויתר נושאי נשק ברישיון, המעורבים ברצח בנות זוג, אינו פרופורציונלי לחלקם באוכלוסייה. לפי מחקר שערכה ד"ר שלווה וויל עבור משרד הקליטה, שבדק רצח וניסיונות לרצח של נשים אתיופיות בין 2005 ל-2008, 27% מהפשעים הללו בוצעו בידי מאבטחים נושאי נשק (יש לציין כי מדובר במחקר שכלל  15 מקרים בלבד). לפי המדווח על ידי קואליציית ארגוני זכויות אדם, "האקדח על שולחן המטבח", שפועלת למען איסוף אקדחי מאבטחים בתום משמרתם, בעשור האחרון נפלו קרבן לנשק מאבטחים 13 נשים ו-12 גברים, ושבעה מאבטחים התאבדו בנשק שקיבלו ממקום עבודתם.

זאת ועוד, המשטרה נוהגת בחומרה בלא-יהודים גם אם קיים צל של חשד שיעברו עבירות ביטחוניות. מנגד היא מגלה אוזלת יד כלפי אלימות בתוך המשפחה בקרבם. זהו הלך רוח קולוניאלי המקל ראש בפשעים ומתיר למעשה לבני מיעוטים לפגוע אחד בשני, כל זמן שלא יפגעו במישהו "משלנו".

ישועה כללית מפגעי השוביניזם הגדולים לא תצמח מפעילותן של מרבית התנועות הפמיניסטיות; לפחות כל עוד הן לא החליפו את הקו הריאקציוני והאנטי-ליברלי שלהן. תנועות דוגמת "שדולת הנשים" לא יריבו את ריבן של הפליטות הנסות מסכנת אונס והמגורשות בידי המדינה, כפי שתמכו במאמציה של אליס מילר לשמש כטייסת בחיל האוויר הישראלי.

אבל הכשל של התנועות הפמיניסטיות המרכזיות בארץ אינו רק נחלתן. זה אותו כשל ששותפים לו הן אנשי המחאה החברתית והן בית המשפט העליון – הכשל של פסיחה על העוולות הגדולות ביותר אם הן נעשות לאחר. אנשי המחאה החברתית תבעו שיפור תנאי שכר לעובדים, אך התעלמו מנשים שנחטפו ונאנסו לעבוד בזנות, או מזכויות של מהגרי עבודה. בישראל נדרשת רביזיה בפמיניזם, במחאה ובמשפט – יש לריב את ריבם של מי שנעשה להם עוול גדול.
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו