בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שתי מרוקאים ותוניסאי אחד

133תגובות

ברקע: ארון קודש מכוסה בפרוכת עשויה קטיפה, ועליה מעשה רקמה. בחזית: שלושת הגדולים של ש"ס - אלי ישי, אריה דרעי ואריאל אטיאס - לבושי חליפות ומעונבים, לאחר שזה עתה חתמו על חוזה אי-התקפה בהשראתו של הרב עובדיה יוסף. בטוב לבם עליהם קמים השלושה ממקומם, לוחצים ידיים, מחייכים מאוזן לאוזן, כשהשר אטיאס מכריז במה שנראה היה לו כבדיחות דעת: "שתי מרוקאים ותוניסאי אחד".

אז קודם כל נתבע את עלבונה של הלשון העברית, הדורשת הבחנה בין זכר לנקבה. "מרוקאי", "תוניסאי", ואף "פולני" או "צ'כי" - זה לשון זכר, ואין זה מופרז לצפות משר בישראל, שלא שכח ודאי את גרסה דינקותא שלו במקורות היהדות, שיקפיד על ניסוח נכון. אם שרים כשלו בלשונם, מה לנו כי נלין על העברית המסורסת שבפי ילדינו ותלמידינו?

אך העיקר איננו בזה. העיקר הוא ששר בישראל, אדם בכיר במפלגה פוליטית, מזהה את עצמו ואת השותפים לו על בסיס מוצאם האתני: זה מרוקאי וזה תוניסאי. הייתכן? האם שלי יחימוביץ', בבואה להציג את איציק שמולי ואת מיקי רוזנטל, האם מופז - כשהביע תקווה לצירופו של גבי אשכנזי לקדימה - או האם יאיר לפיד, בעת שנקב בשמו של יעקב פרי, האם איש מהם מצא לנכון לציין את מוצאו של המועמד?

קרוב ל-65 שנה לאחר הקמת מדינת ישראל היו המזרחים לחלק אינטגרלי מן החברה: יש מזרחים בממשלה, בכנסת, במינהל הציבורי, בצבא וביתר מערכות השלטון, והם מורגשים היטב במערכות החינוך והתרבות - מורים ומחנכים, שחקני תיאטרון, אנשי קולנוע, אמנים וסופרים. המוסיקה המזרחית היתה זה כבר לחלק מן המיינסטרים של המוסיקה הישראלית, סופרים יוצאי ארצות המזרח או בניהם של יוצאי ארצות המזרח זוכים כיום לנראוּת ולהערכה. למותר לומר כי נישואים בין ה"עדות" היו לחלק בלתי נפרד, כמעט שגרתי, מחיי היום-יום שלנו.

נכון, הסטטיסטיקה מראה שלא הכל שפיר, יש תחומים חסרים, בהרבה מקומות יש חוסר איזון. אין ספק כי צריך להמשיך ולעמוד על המשמר, ובמקרים מסוימים יש אף לשקול נקיטת אמצעים של "העדפה מתקנת". עם זאת, אין ספק שאותו "כור היתוך" שהושמץ ובוּזה הוא סיפור הצלחה גדול מכפי שאנו מוכנים להודות - החברה הישראלית-יהודית היתה לחברה פתוחה ומבוללת בהיקפים ובעומק החורגים מן הנורמות המקובלות בחברות הגירה אחרות בעולם. במקביל התחזקה ההכרה בצורך לשמור על פלורליזם תרבותי ולכבד מסורות עדתיות שונוּת - אות וסימן לפתיחות, לסובלנות ולנחישות הרצון להמשיך ולכונן חיים משותפים.

והנה בא אטיאס להזכיר לנו שהוא, במחילה, "תוניסאי", ושעמיתיו הם "מרוקאים". ובבת אחת יצא השד העדתי מן הבקבוק - לא, חלילה, על ידי מי שדורש את רעתם של המזרחים, אלא דווקא על ידי מי שחושב את עצמו לנציגם האותנטי. ובעוד המהלך ההיסטורי של המפעל הציוני נע באופן ברור בכיוון של אינטגרציה, בדיוק כפי שחזה דוד בן גוריון, דווקא פטרוני ש"ס הם אלה שבאים לעצור אותו, וזאת על ידי המצאה מחדש של המוצא העדתי שלהם ושל בוחריהם. בזה הם מבדלים את עצמם, במובן מסוים, מכלל ישראל, תוך טיפוחה של תודעת שונות המלבה רגשות תסכול וקיפוח שמן הראוי היה דווקא למוסס אותם, ותוך עידוד רגרסיה חברתית, תרבותית וחינוכית שתבטיח, אולי, את נצח המפלגה, אך תוסיף לפגוע אנושות באנשים ובציבור שאותם בחרו לייצג.

מערכת הבחירות שנקלענו אליה שלא בטובתנו היא גם הזדמנות טובה להשמיע קול, לנסח עמדה, לעשות בדק בית. הצהרתו של אטיאס על זהותם העדתית של קברניטי ש"ס היא אותה נורה אדומה שאנחנו נזקקים לה כדי להרים את קולנו בגנותה של הפוליטיקה העדתית, שש"ס, יותר מכל מפלגה אחרת, היא פרי הבאושים שלה.

פרופ' לאור היה דקאן הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת תל אביב, וכיום מופקד על הקתדרה לתרבות ישראל ע"ש שרייבר באוניברסיטה
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו