בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

משתפי הפעולה

56תגובות

בחירות 1996 היו גורליות. אסור היה שמי שתיזמר את הפגנות ההסתה שהובילו לרצח רבין, ייבחר שבעה חודשים אחריו. אפשר לבוא בטענות לציבור הישראלי, אך העובדה היא שבשל נרקיסיזם אישי הודחק הרצח ממערכת הבחירות - דווקא מצד מפלגת הנרצח. עליית הגזענות והמשיחיות האנטי-דמוקרטית, רמיסת השלום ושקיעת השמאל כל אלה הן מתוצאות המשגה השערורייתי שהביא להפסד גורלי.

בחירות 2013 שוב גורליות. בחירת בנימין נתניהו לשוב ולעלות למרפסת, להשיל כל מסכה של מתינות ולהתמזג עם מפלגה אנטי-דמוקרטית במוצהר, חייבת להיענות בהתגייסות דמוקרטית נבונה שתביא להבסתו בקלפיות. אם לא כך יהיה, יעקוף המחיר ההיסטורי את זה של 1996.

יאיר לפיד איש מוכשר. בשנה האחרונה התגלה גם כפוליטיקאי מוכשר. ואולם, בפוליטיקה - כמו באיגרוף חביבו - הכל זה שאלה של עיתוי. מי שלא מזהה את שינוי הסיטואציה בזמן - ניגף. טקטיקות פוליטיות יכולות להיות מגוונות - השאלה היא מטרתן. בקמפיין 1992 מורכז רבין בקביעה: "לא לימין הקיצוני, ולא לשמאל הקיצוני". ואולם אחרי שקיבל קולות של המרכז-ימין היה רבין נאמן לגוש החוסם של ה-61, סגר הסכמים עם הסיעות הערביות - ועל בסיס הגוש החוסם שינה את ישראל.

לפיד מודע להיסטוריה, ודאי לזו של אירופה במחצית הראשונה של המאה ה-20. מי שלמד יודע שכשמדובר בפשיזם גזעני ואנטי-דמוקרטי, אין דרך אמצע. מי שמשתף עמו פעולה נרמס על ידיו. או שאתה אתו, או שאתה נגדו. מי שלמד יודע שאת רוב כוחם האנטי-דמוקרטים אינם משיגים בכוחות עצמם, אלא בעזרת תמימים ב"מרכז" שמנסים לשנותו מבפנים.

השאלה הדרמטית אינה מי יחבור אל גוש הימין, אם זה ישיג רוב. השאלה היא מי יתגייס לייצר רוב של 61 לחסום את רמיסת הדמוקרטיה בישראל. אין שאלה אחרת. כל העדפת שיקול אישי על המטרה הלאומית לא ייסלח. גם אין בו תבונה פוליטית: שינוי של טומי לפיד ירדה מ-15 ל-0 אחרי שחברה לשלטון ימין; כך גם קרה ל-15 מנדטים של ד"ש לאחר חבירה דומה. לא בכדי בוחרי לפיד רוצים אלטרנטיבה לרמיסת הדמוקרטיה, ולא שיתוף פעולה.

הייאוש בלא-ימין מהיר מדי. סקרים שנותנים לימין הובלה של 56:64 - קרי 6.5% הפרש - אין מובנם שהמערכה הוכרעה. להיפך. יש לזכור: שאלת אחוזי ההשתתפות - שיכולים הפעם לעלות דרמטית אחרי המחאה - כלל לא נמדדת בסקרים, שבנויים על ההנחה שמה שהיה הוא שיהיה.

מול רמיסת הדמוקרטיה כל שנדרש הוא השגת גוש חוסם של 61 - ואז תפקוד של הגוש יחד. לא על הכל חייבים להכריז - אך כל מערך, חזית, שינוי אישי בהובלה או תיאום יש לעשות מתוך מודעות למטרה: שליחת מסר לציבור שיש סיכוי למהפך. שהדמוקרטיה בישראל לא תירמס.

לא רק לפיד. כבר עתה, בפריימריס ובעיצוב הרשימות, השיקול העליון צריך להיות מי ייאבק למען הדמוקרטיה הישראלית. בכנסת היוצאת היתה התמונה עלובה. רק צעקה מחוץ למשכן של אישי ציבור עזרה לעצור את הרעה. הנזק שעלולה להמיט הכנסת הבאה גדול בהרבה.

את המובן מאליו קל לשכוח. לכן מי שחי בדמוקרטיה - בעיקר יהודים בתחומי הקו הירוק - יכול לשכוח כמה היא מחיה אותו. כן, חופי הזהב של תל אביב יפים ומערסלים. בחלקים מישראל החיים מלטפים, אך גם בארצות אחרות היו החיים יפים, עד שקרסה הדמוקרטיה. מרגע שקרסה נפתחו שערי הגיהנום. אחרי שתתמוטט סופית הדמוקרטיה בישראל - ומחיר ההתמוטטות יהיה נהיר לכל - יהיה מאוחר לעצור. כשישונו החוקים - כבר לא תהיה משמעות לציפייה ל"בחירות הבאות". עכשיו הזמן.
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו