טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כשר, לא כשר

תגובות

מי ערב לי. קפה "קרוסלה" ברחביה, ירושלים, הוא בית הקפה הקבוע שלי. אני יושב שם כמעט מדי בוקר ולעתים תכופות גם בערב. אני שותה ואוכל שם. מוסיקה נהדרת, אווירה טובה. אני יודע פחות או יותר באיזה מוצרים משתמשים במטבח. אני סומך על יוני, הבעלים.

בקפה קרוסלה לא מגישים בשר כלל, ובכל זאת, הוא לא קפה "כשר": אין לו תעודת כשרות, אין משגיח חיצוני שבקיא בהלכות כשרות, שבא לבדוק מדי פעם. ליוני אין מספיק ידע בהלכות כשרות כדי להעיד באופן מלא שהמטבח שלו "כשר". זה כמובן לא הופך את הקרוסלה ל"לא-כשר" באופן מובהק (מקום שמערבב בשר וחלב, מגיש בשר לא כשר, לא מקפיד על ניקוי ירקות מתולעים וכו'). הוא משאיר אותו בין לבין, עניין אישי.

בשבועיים האחרונים עלה "קרוסלה" לכותרות יחד עם עוד כמה מסעדות בירושלים, שמגדירות את עצמן ככשרות ללא תעודה. כתבה ב"הארץ" סיפרה, שהרבנות הראשית אסרה עליהן להשתמש במלה "כשר" כל עוד אין להן תעודה. הסיפור עורר רעש גדול. בעיקר אצל מי שכבר היו מוטים מראש. "גם על מונח אובייקטיבי כמו 'כשרות' הרבנות משתלטת", הם אומרים.

השימוש במונח "כשר" ללא תעודה מוכרת אסור על פי חוק, משום שהוא סוג של גניבת דעת. למה גניבת דעת? האדם הדתי מנתניה לא יכול לדעת אם מסעדה מסוימת כשרה. אין לו אמון במישהו או משהו, הוא לא מכיר כאן אף אחד. הוא שואל אם "כשר", אומרים לו שכן. הוא נכנס ואוכל. בדיעבד, אחרי שיגלה שבמקום אין תעודת כשרות רשמית (של הרבנות או מערך כשרות מוכר אחר), הוא ירגיש שרימו אותו. בעבורו, המונח "כשר" משמעותו משגיח של הרבנות שבא לבדוק. כזה שעבר קורס למשגיחי כשרות.

התודעה האנושית הממוצעת מחפשת "כיסוי". גם זו הדתית. האדם הדתי הממוצע לא יכול לוודא כל הזמן אם האוכל שהוא אוכל כשר או לא, לכן הוא משתמש במערך הכשרות. אחרי המוות הוא יוכל לומר שהוא עשה את כל שביכולתו כדי לאכול כשר. כלומר, וידא שבמקומות שבהם הוא אוכל יש השגחה.

ולא, זה לא מקטין במילימטר את הביקורת הבסיסית, המוצדקת, כלפי הרבנות הראשית. התחושה שהיא מנצלת לרעה את הכוח המרוכז שיש לה (נישואים, כשרות, מוות) מתחזקת עוד ועוד. הרבה חילול השם יש שם.

חשוב להבין: השאלה סביב המונח "כשר" היא פרקטית, לא אונטולוגית. כלומר, מי ערב לי שהאוכל כאן, עכשיו, כשר. בעל בית, בעל אינטרס שלא בקיא עד הסוף בכללי הכשרות, לא יכול להגדיר מקום כ"כשר". הוא לא יכול להיות ערב. בדיוק כמו שאיש לא יבדוק רכב שהוא קונה, אצל סוחר המכוניות שמוכר לו אותו. כן, גם אם הוא מבין קצת במכוניות.

אגרוף בקיר (פיקציה). כשביבי שמע על רצח רבין הוא דפק אגרוף חזק לקיר. לא, לא בגלל העובדה שרצחו ראש ממשלה בישראל. כלומר, הוא היה מזועזע, אין ספק. אבל לא בגלל זה הוא דפק אגרוף. הוא דפק אגרוף כי לרגע הוא ראה איך בגלל חוסר הקפדה, יהירות, החלום שלו הולך לאיבוד. לרגע הוא חשב לעצמו שהכל נגמר, שעם נורמלי בחיים לא יבחר בו כמנהיג אחרי ההפגנה ההיא עם ארון הקבורה ומה שיצא (גם) ממנה. הוא חשב להתנצל, לפרוש מהכל, לעשות לביתו.

לפתע הוא נרגע. ברקע נשמעה הטלוויזיה, היד עוד כאבה. הוא ניער אותה קצת. הוא הבין, ככה זה עובד: אם עשית משהו רע, עדיף שתצעק חזק. חזק יותר מכל האחרים. תפחיד, אפילו תשתולל קצת. ככה אולי ישכחו את מה שעשית. הנה אנחנו, 17 שנה אחרי. מי היה מאמין.

yair.assulin@gmail.com



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות