בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תנו לימין לנצח

166תגובות

למחנה המתון בישראל, המכונה גוש המרכז-שמאל, יש הזדמנות נדירה בבחירות הבאות. ייתכן שיהיו לה משמעויות היסטוריות, ואם יבשילו התנאים - אסור להחמיץ אותה. מי שניחן בעצבים חזקים ומסוגל לראות קדימה אמור אפילו לייחל שזה יקרה: למחנה המתון יש סיכוי להפסיד בבחירות. הפסד אמיתי, בנוק-אאוט. אם הסקרים העקביים החוזים לגוש הימין-דתיים 65 מנדטים יתגשמו, מדובר בצ'אנס של פעם בדור. יש לפעול כבר מעכשיו כדי לא למסמס אותו ברגע האמת.

המחנה המתון לוקה בבלבול כרוני: תפקידו אינו בהכרח לשלוט במדינה. הבלבול מובן מסיבות היסטוריות, אך הגיע הזמן להירפא ממנו. למחנה פוליטי יש מגוון תפקידים. הרכבת קואליציית שלטון היא רק אחד מהם. הצבת אלטרנטיבה רעיונית ותפקוד מתמיד כאופוזיציה גאה אינם פחות חשובים. רק בישראל נחשבת ישיבה באופוזיציה כמכת מוות, "מדבר". הבעיה היא, שעד כה המחנה המתון נאחז בקרנות המזבח וסירב כמעט תמיד לפנות כולו את הבמה; ממשלת מנחם בגין השנייה היא היחידה בתולדות ישראל היכולה להיחשב לממשלת ימין טהורה. באופן מקרי או לא, זו גם הממשלה שהביאה על ישראל את אסון מלחמת לבנון הראשונה ואת משבר האינפלציה, והעומד בראשה התמוטט ופרש בבושת פנים שנתיים אחרי כינונה.

בכל יתר הקואליציות שהוביל הימין מאז 1977 תיחזקו אותו תמיד מפלגות או שברי מפלגות מהמחנה המתון. מפלגת העבודה ב"ממשלת אחדות", או מפלגות המרכז על גלגוליהן הנצחיים. לשיאה הגיעה הפארסה בקדנציה האחרונה - תחילה מפלגת העבודה כולה, אחר כך סיעת גנבי מנדטים בראשות אהוד ברק, ולבסוף אף סיבוב קצר ומביך של מפלגת האופוזיציה הראשית קדימה. הנימוק הנצחי היה ונשאר "אחריות לאומית". הדפוס הפתטי הזה מוכרח להישבר.

המצב נראה די פשוט: למרות חידלונה האסטרטגי של ממשלת בנימין נתניהו היוצאת ולמרות גלי מחאה חברתית עזים, גוש המרכז-שמאל עומד כנראה לפני תבוסה בקלפי. חלק מהסיבות אינן תלויות בו, ועיקרן שבטי-דמוגרפי. חלק אחר הוא הרוויח ביושר. מדובר במחנה מבולבל ומפוצל, מבוהל וחסר ביטחון, שאינו מצליח עוד להצמיח אלטרנטיבה רעיונית ברורה, וגם לא מועמד או מועמדת משכנעים לראשות הממשלה.

אבל בשבר הגדול הזה טמונה גם ברכה אפשרית. בהסתברות לא מבוטלת, ישראל תחת שלטון גוש הימין-דתיים צפויה לעמוד בשנה-שנתיים הבאות לפני קריסה כלכלית, קטסטרופה מדינית ופורענות ביטחונית. לכל אלו יהיה קשר ישיר למדיניות ולאידיאולוגיה של גוש הימין-דתיים, ולכן צודק ונחוץ לאפשר לממשלת ימין-דתיים להתמודד אתן. לבד. בלי שכפ"ץ ובלי תירוצים, בלי אגדות על "מקלות בגלגלים" ובלי יללות על "העדר משילות". מגיע להם לאחוז פעם אחת לבד בהגה, וגם לשאת לבד באחריות.

אין זה אומר, שעל גוש המרכז-שמאל לוותר על ההתמודדות בבחירות. להיפך. הוא צריך להיאבק בהן תוך כדי מאמץ למקסם את כוחו; היפטרות מקמפיינים מביכים ומשברי מפלגות שלא יעברו את אחוז החסימה יכולה להיות התחלה טובה. אבל הדבר החשוב ביותר למצביעי המחנה הוא לתבוע מנציגיהם התחייבות נחרצת לא לשרת בממשלת ימין-דתיים. זה הלא הסיכוי היחידי לחולל כאן מהפך פוליטי סוחף בבחירות שלאחר מכן, ולהציל את הפרויקט הישראלי.
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו