בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האלקטורים של ישראל

18תגובות

יומיים לפני ההכרעה בהתמודדות בין ברק אובמה למיט רומני, מבליט התיקו בתצלום המצב את הניגוד האפשרי בין התוצאות בשתי הספירות - כלל הקולות לעומת חבר האלקטורים. אם בעד רומני יצביעו אמריקאים רבים יותר, אך אובמה יזכה ברוב בקרב 538 האלקטורים, עשויים הרפובליקאים לפקפק בכשרות הניצחון, אם גם לא בחוקיותו. אלא שתוצאה כזאת לא תהיה תקלה: היא תבטא את ההיגיון הפנימי של מייסדי המדינות המאוחדות, או בתרגום המקובל אך התמוה "ארצות הברית".

ארה"ב אינה ישות מדינית של יחידים. היא פדרציה של ישויות משנה, שהסכימו להתאגד לברייה משותפת בתנאי שישמרו על מקצת הריבונות. מכאן כוחן היחסי של המדינות בשני בתי הקונגרס והצורך בהסכמת רובן לתיקונים בחוקה ובסמכויות המושלים כמשקל נגד לממשל הפדרלי. סיסמת "זכויות המדינות" נישאת בדרך כלל בפי הימין הקיצוני, העוין את וושינגטון. הנשיא וסגנו נבחרים בהצבעה עקיפה, של 50 המדינות ומחוז הבירה, לא ישירה, של כ-230 מיליוני אמריקאים בעלי זכות בחירה (ששני שלישים מהם מנצלים את הזכות).

דרישה לביטול חבר האלקטורים, כי אבד עליו הכלח, כמוה כיוזמה למהפכה במבנה האו"ם - לא עוד ארגון האומות המאוחדות, אלא גוף-על של אזרחי תבל. בגוף החדש, בלי מועצת ביטחון עם וטו לחמש מעצמות, יהיה למיליארדי סינים והודים ולמאות מיליוני מוסלמים וערבים משקל כמותי הוגן. ישראלים, להבדיל ממדינת ישראל, ייחשבו קצת פחות.

אמריקה הלבנה תצביע רומני, אמריקה השחורה וההיספנית - אובמה. אלה אמנם הכללות גסות, אבל לא יותר מהשורות התחתונות "קליפורניה וניו יורק בעד המועמד הדמוקרטי" או "טקסס בעד המועמד הרפובליקאי", המסתירות אזלת יד של מפלגות המיעוט במדינות אלה. למיליוני הרפובליקאים בניו יורק ובקליפורניה והדמוקרטים בטקסס אין בעצם השפעה על זהות הנשיא שימשול בהם; הם תמיד בנחיתות מקומית המאפסת את קולותיהם.

אך לפני שישראל תתרברב בעליונות המשטר בה על פני המבנה האמריקאי המגושם, מוטב להכיר בכך שגם כאן יש דגם דומה, בעטיפה שונה. תת-ייצוג, בכנסת ועל אחת כמה וכמה, מאפיין את ערבייה, מדינת האזרחים הלא-יהודים בישראל. בתוך הרוב היהודי, למדינות הקטנות מתנחלייה וחרדיניה, עם מאות אלפים בכל אחת מהן, כוח רב יותר מאשר למדינה הגדולה מעמדייה-בינונייה, על המיליונים המאכלסים אותה, משלמים את מסיה ומשרתים בצבאה.

התסכול המצטבר על כך תידלק את מחאת קיץ 2011, חולל את תופעת משה כחלון ומעצים את הדימוי החיובי הנלווה לשמותיהן של שלי יחימוביץ' וציפי לבני, המצטיירות כמשקפות את מאוויי הרוב המקופח בידי המיעוט הנהנה מזכויות יתר, גם משום שהן באות מתוך ציבור זה ושותפות לתלאותיו. בסקרים יש כעת יתרון ליחימוביץ', המשדרת לוחמנות, נכונות לבנות כוח ולהשתמש בו ומפיחה רוח קרב במפלגה חיה ובועטת, בעוד לבני מתלבטת וחסרה מסגרת ארגונית. דומה ששתיהן יכולות להשתתף בהיאבקות בוץ - שלי כמתאבקת, ציפי כשופטת.

תקנון מפלגת העבודה מאפשר ליחימוביץ' לשבץ שני אישים מושכי קולות בעשירייה הראשונה. אם לבני תהנהן, המקום השני, כולל התחייבות לתיק החוץ ולשותפות מלאה בניהול המדיניות, יהיה שלה. חסרה דמות ביטחונית, כצלע נוספת למשולש. מועמד אפשרי, אם גם לא ברשימה לכנסת אלא רק בתפקיד שר-בכוח לאחר חקיקה מתקנת, הוא גבי אשכנזי, קורבן חוק הקצינון - צינון הקצינים לשלוש שנים.

הרוב הגדול נרתע מחזון שלטונם הנמשך של בנימין נתניהו ואביגדור ליברמן. נחוצה שבירת מסגרות וחציית קווים, כדי שתהיה חפיפה מלאה בין רצון הרוב לביטויו בידי האלקטורים של ישראל, ראשי הסיעות בכנסת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו