בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גם הפמיניזם הוא לבן

67תגובות

הפמיניסטית השחורה בל הוקס יוצאת בספרה "פמיניזם זה לכולם" (מאנגלית: דלית באום, הוצאת פרדס) נגד הנשים הלבנות מהמעמד הבינוני והגבוה, שהאידיאולוגיה פמיניסטית שימשה להם כלי לקידומן האישי, המקצועי והכלכלי, תוך שהן מתנערות מסוגיות של גזע ומעמד, ומעמיקות את הפערים ביניהן לבין הנשים הלא לבנות.

ביקורת דומה הביאה בשנת 1994 להיווצרותו של הזרם הפמיניסטי המזרחי בישראל. במהלך כנס פמיניסטי של ארגוני הנשים בישראל, קראו נשים מזרחיות לפרוש מן התנועה ולהקים קבוצה משלהן. הן קבלו על אפליה, גזענות, שקיפות והפיכתה של התנועה הפמיניסטית למועדון סגור של נשות האליטה, המקדם סדר יום "לבן" שלא מייצג אותן.

כ-18 שנים חלפו מאז ההכרזה על כינון הזרם הפמיניסטי המזרחי, ונדמה שהוא רלוונטי מתמיד. סדר היום הפמיניסטי המרכזי עדיין לוקה בעיוורון כלפי נשים החיות בשוליים, גדוש פטרונות כלפי הלא-לבנות ומתנער מהעיסוק במעמד, דת וזהות.

גם כיום, בתקופה שבה פערים חברתיים מעמיקים, עומדת במרכז השיח הפמיניסטי האשה הישראלית הלבנה, אשר אינה מכירה בעובדה שהיא מדירה מהשיח נשים ערביות ויהודיות לא-אשכנזיות, ופועלת בעיקר לקידומה של שכבה דקה של נשים מהמעמד הבינוני-הגבוה בתוך המערכות הקיימות.

בדיקה מהירה תגלה שרוב הנשים המכהנות בתפקידים בכירים בכנסת, באקדמיה, בתחום המשפט ובתקשורת, הן נשים לבנות. למרות שדרכן לתפקידים אלה נסללה בזכות המאבק הפמיניסטי נגד דיכוי נשים ומתוך דרישה לשוויון, הנשים הלבנות הממלאות אותם אינן דואגות לייצוג שוויוני בעבור נשים מזרחיות ונשים ערביות.

קל לדבר באמפתיה על עובדת הניקיון המדוכאת והקופאית העשוקה, במיוחד מתוך שאיפה לגרוף את קולותיהן בבחירות, אבל כמה מקומות באמת משריינת ח"כ שלי יחימוביץ', יו"ר מפלגת העבודה, לנשים מזרחיות וערביות? והאם אילנה דיין, מבכירות העיתונאיות בארץ, תעבה בעונה החדשה של "עובדה" את הצוות הבכיר שלה בנשים בכלל ובנשים שאינן לבנות בפרט? והאם נשות אקדמיה פמיניסטיות לבנות המנהלות מאבק עיקש באפליה נגד נשים באוניברסיטאות, נאבקות גם נגד הייצוג החסר של אקדמאיות מזרחיות וערביות?

בחברה הישראלית עדיין פועם הרצון להכחיש את אפליית המזרחים ולהתעלם מהשלכותיה. בזירות שאני מתעדת מעת לעת - בתי כלא, מוקדי זנות ואזור התחנה המרכזית הישנה בתל אביב - קשה להיות עיוורים לצבע ולמוצא. הרוב המוחלט של האסירות בנוה תרצה הן מזרחיות ילידות הארץ. כך גם הנרקומניות ההומלסיות שישנות באזור התחנה המרכזית. ובניגוד לסטיגמה הרווחת - למזרחיות, בנות הדור השני והשלישי, ייצוג גבוה מבחינה מספרית בקרב הנשים העובדות בזנות.

אבל לא צריך להרחיק לחצר האחורית החברתית שלנו כדי להבין שגם בקרב הנשים יש "שוות ושוות יותר". נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מ-2010 חושפים, שחור על גבי לבן, פערי שכר בין נשים מזרחיות לאשכנזיות. בעוד שההכנסה החודשית של נשים מזרחיות היתה 6,859 שקלים (ברוטו) בממוצע, ההכנסה החודשית של נשים אשכנזיות היתה 8,135 שקלים בממוצע.

ארגוני הנשים פועלים (בצדק) נגד האפליה המגדרית בשוק העבודה, ומדי שנה מציגים נתונים על פערי השכר בין גברים לנשים. אבל הם מעלימים עין מהנשים הממוקמות בתחתית טבלת השכר. נסו להיזכר מתי שמעתם באחרונה על פערי שכר אלה מגוף פמיניסטי שאינו בעל אג'נדה מזרחית.

בשנה החולפת הפמיניזם הליברלי הלבן החילוני התעורר באיחור למאבק בתופעה ותיקה וחמורה - הדרת נשים מהמרחב הציבורי. המבחן שלו יהיה בהצלחתו להעמיק את המבט פנימה, למרחב הנשי, ולהיאבק גם בתהליכים החברתיים של הדרה מעמדית ואתנית.
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו