בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שוב ההוא עם השלום שלו

102תגובות

באמת שאי אפשר לסמוך על הערבים. היה כל כך נחמד להשתעשע עם הבלון כחלון שהתנגד להתנתקות ותומך בסיפוח ההתנחלויות. כל כך נהנינו לטייל עם יאיר לפיד להתנחלות אריאל שתקועה כעצם בלב השטחים הכבושים. התחלנו לשכנע את שמעון פרס שבגיל 89 וחצי יחליף את הקידומת "כבוד הנשיא" בסיפא "יחלק את ירושלים". פתאום צץ לנו אבו מאזן בערוץ 2 ומבלבל לנו את המוח בשלום שלו.

זה עתה למדנו מההיסטוריון בני מוריס, שמחמוד עבאס דבק בתוכנית השלבים ועל כן הוא "ממשיך לדרוש זכות שיבה" ("הארץ", 7.9) ולפתע, באמצע מערכת הבחירות שמתנהלת לה על מי מנוחות, בין מחירי הקוטג' להנחות בסלולר, מוצא עבאס לנכון לוותר על הזכות לשוב בפועל לבית הולדתו בצפת.

הנה מצא הימין תנא דמסייע ל"אין פרטנר" שלו בפסיקתו של מירון בנבנשתי, ש"אתה לא יכול לומר לערבים לשכוח מיפו ועכו. הם לא ישכחו" ("הארץ, 5.10), ואשר על כן יש לשכוח מחלוקת הארץ (ואחר כך מרגיע באמירה הפוכה ש"רוב הפליטים בכלל לא רוצים לחזור"). אך דווקא כשהציבור התחיל להפנים את החיזוק הזה לטענה של בנימין נתניהו ש"הסכסוך הוא על 48', לא על 67'" - הנשיא הפלסטיני מחליט להכריז שכל מה שאינו מצוי בתחום הגדה, הרצועה ומזרח ירושלים, הוא ישראל.

ההפתעה הגדולה ביותר היא ההפתעה שבה התקבלו אצלנו דבריו של עבאס. כבר בינואר אשתקד לימדו הפרוטוקולים שפירסמה רשת אל-ג'זירה על גישתו הפרגמטית לסוגיית הפליטים. דווח שם כי באחת השיחות בזמנו עם ראש הממשלה אהוד אולמרט, עבאס אמר ש"יהיה זה בלתי הגיוני לבקש מישראל לקלוט חמישה מיליון פליטים, או אפילו מיליון פליטים... המשמעות לכך תהיה סופה של מדינת ישראל".

זאת ועוד, בדיון פנימי ב-24 במארס 2009 (מעמד שאין לחשוד בו שנועד להוליך שולל את הציבור הישראלי-היהודי) השיב עבאס בשלילה לשאלתו של אורח פלסטיני מנצרת, האם יוכל בבוא היום לקבל אזרחות פלסטינית. "אינך זקוק לדרכון כדי להוכיח שאתה פלסטיני", חרץ עבאס והוסיף: "עליך לשאת שני דגלים: דגל השוויון ודגל המדינה העצמאית בעבור אחיך בשטחים הכבושים".

באפריל האחרון אישר ראש השב"כ לשעבר, יובל דיסקין, את גרסתו של עבאס, שנתניהו סירב לפתוח אתו בדיון מעשי ולא טרח להגיב על העמדות הפלסטיניות בסוגיות הגבולות והביטחון או אף להציץ במסמכים. "עיזבו את הסיפורים שמוכרים לכם שאבו-מאזן לא רוצה לדבר", אמר דיסקין במפגש המתועד בכפר סבא; "אני הייתי שם עד לפני שנה ואני יודע מקרוב מה קורה. אין לממשלה הזאת עניין לפתור שום דבר עם הפלסטינים, וזה אני אומר בוודאות".

למרות שראשי החמאס ולא מעט בכירים בפתח הטיחו בו מבחר דברי נאצה על שהעז לוותר על זכותו של כל פליט לשוב לביתו, הוא שב לסורו. הראיון לערוץ 2 היה חלק ממערכה דיפלומטית-תקשורתית מקיפה שתכליתה להכשיר את הקרקע להעלאת דרג הייצוג של הרשות הפלסטינית באו"ם. כדאי לשים לב להצהרה של עבאס שכל עוד הוא יושב בלשכת הנשיא לא תהיה אינתיפאדה. זהו מסר לממשלת הימין שמאיימת להגיב על "מהלך חד צדדי" מעין זה בסיפוח שטחים: כשתקבלו בתמורה אינתיפאדה שלישית, שעלולה להתגלגל לאזור כולו, אל תחפשו אותי במוקטעה.

כן, עבאס ביקש להתערב במערכת הבחירות בישראל, וטוב שכך (רק לביבי מותר לפלוש למגרש פוליטי לא לו?). הוא עשה את מלאכתן של המפלגות הציוניות שהצטרפו למצעד האיוולת של הימין אל תהום המציאות הדו-לאומית והאפרטהייד. באמת, אי אפשר לסמוך על ערבים. אצלם "לא" יכול להפוך ל"כן". אצלנו "לא" זה "לא".
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו